ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 52: תרומה - עליית תפלת הבקר בדרגותיה וארבעים ימי משה עד סוד הכפרת › פיסקה 8

נפילת אפים בירידה מן הדרגות - מסירת נפשו לרבונו באהבה

זוהר חדש · תרומה - עליית תפלת הבקר בדרגותיה וארבעים ימי משה עד סוד הכפרת · מאמר 52 · פיסקה 8

לשון הזוהר

נְפִילַת אַנְפִּין מָה הִיא. הָא אוֹקְמוּהָ, דְּקָא עָבִיד כָּל מַה דַּעֲבֵיד משֶׁה, צְלוֹתָא וְתַחֲנוּנִים וּבָעוּתִין וּנְפִילַת אַפַּיִם, דִּכְתִיב (דברים ט׳:י״ח) וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה'. אֲבָל בָּתַר דִּמְסַיֵּים צְלוֹתֵיהּ, וְעָאל בְכָל אִינוּן דַּרְגִּין עִילָּאִין, וְאִתְקַשְּׁרַת כַּלָּה בְּכָלְהוֹ, אִית לְנָחֲתָא לְתַתָּא, וְהוֹאִיל וְנָחֵית לְתַתָּא, אִצְטְרִיךְ נְפִילַת אַנְפִּין, בְּאַלְפָא בֵּיתָא. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּכֵיוָן דְּצַלֵּי צְלוֹתֵיהּ, וְאוֹדֵי עַל חוֹבוֹי, מִכָּאן וּלְהָלְאָה, אַחֲזֵי גַרְמֵיהּ, דְּמָסַר נַפְשֵׁיהּ לְמָארֵיהּ בִּרְחִימוּ. (תהילים כ״ה:א׳-ב׳) ׳לְדָוִד אֵלֶיךָ ה' נַפְשִׁי אֶשָּׂא׳. וְנִיחָא לֵיהּ לְהַהוּא סִטְרָא דְּשַׁרְיָיא בֵיהּ מוֹתָא, וְעָבִיד לֵיהּ נַיְיחָא בְדָא.

תרגום

נְפִילַת פָּנִים מָה הִיא. הֲרֵי בֵּאֲרוּהוּ, שֶׁעוֹשֶׂה כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה מֹשֶׁה, תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים וּבַקָּשׁוֹת וּנְפִילַת אַפַּיִם, שֶׁכָּתוּב (דברים ט׳:י״ח) ׳וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה׳׳. אֲבָל אַחַר שֶׁמְּסַיֵּם תְּפִלָּתוֹ, וְנִכְנָס בְּכָל אוֹתָן הַדְּרָגוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת, וְנִקְשֶׁרֶת הַכַּלָּה בְּכֻלָּן, צָרִיךְ לָרֶדֶת לְמַטָּה, וְהוֹאִיל וְיוֹרֵד לְמַטָּה, צָרִיךְ נְפִילַת אַפַּיִם, בְּאָלֶף בֵּית. מַה טַּעַם. מִשּׁוּם שֶׁכֵּיוָן שֶׁהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ, וְהוֹדָה עַל חֲטָאָיו, מִכָּאן וָהָלְאָה, מַרְאֶה אֶת עַצְמוֹ, שֶׁמָּסַר נַפְשׁוֹ לְרִבּוֹנוֹ בְּאַהֲבָה. (תהילים כ״ה:א׳-ב׳) ׳לְדָוִד אֵלֶיךָ ה' נַפְשִׁי אֶשָּׂא׳ (תהלים כה, א) - וְנוֹחַ לוֹ לְאוֹתוֹ הַצַּד שֶׁשּׁוֹרֶה בּוֹ הַמָּוֶת, וְעוֹשֶׂה לוֹ מְנוּחָה בָּזֶה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: נפילת אנפין מה היא. הא אוקמוה, דקא עביד כל מה דעביד משה, צלותא ותחנונים ובעותין ונפילת אפים, דכתיב (דברים ט׳:י״ח) ואתנפל לפני ה'. אבל בתר דמסיים צלותיה, ועאל בכל אינון דרגין עילאין, ואתקשרת כלה בכלהו, אית לנחתא לתתא, והואיל ונחית לתתא, אצטריך נפילת אנפין, באלפא ביתא. מאי טעמא. בגין דכיון דצלי צלותיה, ואודי על חובוי, מכאן ולהלאה, אחזי גרמיה, דמסר נפשיה למאריה ברחימו. (תהילים כ״ה:א׳-ב׳) ׳לדוד אליך ה' נפשי אשא׳. וניחא ליה לההוא סטרא דשרייא ביה מותא, ועביד ליה נייחא בדא.

התרגום: נפילת פנים מה היא. הרי בארוהו, שעושה כל מה שעשה משה, תפלה ותחנונים ובקשות ונפילת אפים, שכתוב (דברים ט׳:י״ח) ׳ואתנפל לפני ה׳. אבל אחר שמסים תפלתו, ונכנס בכל אותן הדרגות העליונות, ונקשרת הכלה בכלן, צריך לרדת למטה, והואיל ויורד למטה, צריך נפילת אפים, באלף בית. מה טעם. משום שכיון שהתפלל תפלתו, והודה על חטאיו, מכאן והלאה, מראה את עצמו, שמסר נפשו לרבונו באהבה. (תהילים כ״ה:א׳-ב׳) ׳לדוד אליך ה' נפשי אשא׳ (תהלים כה, א) - ונוח לו לאותו הצד ששורה בו המות, ועושה לו מנוחה בזה.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים