׳אמת׳ יעקב ו ׳ויציב׳ יוסף - ׳לבונה׳ שאחר היחוד ולשון תרגום מפני הפגם
זוהר חדש · תרומה - עליית תפלת הבקר בדרגותיה וארבעים ימי משה עד סוד הכפרת · מאמר 52 · פיסקה 4
לשון הזוהר
וְאוֹמֵר כֻּלָּם אֲהוּבִים כֻּלָּם בְּרוּרִים כֻּלָּם גִּבּוֹרִים. לְבָתַר אַהֲבָה רַבָּה, לְסָלְקָא וּלְאִתְקַשְּׁרָא בְּיָמִינָא. וְיִחוּדָא דִשְׁמַע, וְאִינוּן פָּרְשְׁיָין. וּכְדֵין אִיקְּרֵי מְקֻטֶרֶת מֹר. לְבָתַר אֱמֶת וְיַצִּיב, דְּאִיהוּ וּלְבוֹנָה. וְאַף עַל גַּב דְּאִיהוּ דִידָהּ, כְּלָלָא אִיהוּ. כֵיוָן דַּאֲמַר אֱמֶת, אַמַּאי וְיַצִּיב, דְּאִיהוּ תַּרְגּוּם, וּמַה אִצְטְרִיכָא הָכָא, אֶלָּא וַדַּאי, כָּל אֱמֶת, דָּא יַעֲקֹב. וְיַצִּיב, דָּא יוֹסֵף. וְאִצְטְרִיךְ לְאִתְדַּבְּקָא בְּתַרְוַויְיהוּ. וּבְגִין דְּפָרָשַׁת צִיצִית רָזָא דְּכֹלָּה, אִצְטְרִיכַת לוֹן, מִיָּד אֲנַן אָמְרֵי תַּרְוַויְיהוּ, אֱמֶת וְיַצִּיב. וְעַל דָּא אֱמֶת דָּא יַעֲקֹב, וְיַצִיב דָּא יוֹסֵף. אִי הָכֵי, אַמַּאי תַּרְגּוּם. אֶלָּא בְּגִין דֶּאֱמֶת אֱמֶת לָא אַמְרִינָן, בְּגִין פְּגִימוּ. וְעַל דָּא אִיהוּ תַּרְגּוּם, וְלֵית פְּגִימוּ בְּתַרְוַויְיהוּ.
תרגום
וְאוֹמֵר ׳כֻּלָּם אֲהוּבִים כֻּלָּם בְּרוּרִים כֻּלָּם גִּבּוֹרִים׳. אַחַר כָּךְ ׳אַהֲבָה רַבָּה׳, לַעֲלוֹת וּלְהִתְקַשֵּׁר בְּיָמִין. וְיִחוּד ׳שְׁמַע׳, וְאוֹתָן הַפָּרָשִׁיּוֹת. וְאָז נִקְרֵאת ׳מְקֻטֶּרֶת מֹר׳. אַחַר כָּךְ ׳אֱמֶת וְיַצִּיב׳, שֶׁהִיא ׳לְבוֹנָה׳. וְאַף עַל גַּב שֶׁהוּא שֶׁלָּהּ, כְּלָל הוּא. כֵּיוָן שֶׁאָמַר ׳אֱמֶת׳, לָמָּה ׳וְיַצִּיב׳, שֶׁהוּא תַּרְגּוּם, וּמַה צָּרִיךְ כָּאן. אֶלָּא וַדַּאי, ׳אֱמֶת׳, זֶה יַעֲקֹב. ׳וְיַצִּיב׳, זֶה יוֹסֵף. וְצָרִיךְ לְהִדָּבֵק בִּשְׁנֵיהֶם. וּמִשּׁוּם שֶׁפָּרָשַׁת צִיצִית סוֹד הַכֹּל, צְרִיכָה לָהֶם, מִיָּד אָנוּ אוֹמְרִים שְׁנֵיהֶם, ׳אֱמֶת וְיַצִּיב׳. וְעַל זֶה ׳אֱמֶת׳ זֶה יַעֲקֹב, ׳וְיַצִּיב׳ זֶה יוֹסֵף. אִם כֵּן, לָמָּה תַּרְגּוּם. אֶלָּא מִשּׁוּם ׳שֶׁאֱמֶת אֱמֶת׳ אֵין אוֹמְרִים, מִשּׁוּם פְּגָם. וְעַל זֶה זֶה תַּרְגּוּם, וְאֵין פְּגָם בִּשְׁנֵיהֶם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ואומר כלם אהובים כלם ברורים כלם גבורים. לבתר אהבה רבה, לסלקא ולאתקשרא בימינא. ויחודא דשמע, ואינון פרשיין. וכדין איקרי מקטרת מר. לבתר אמת ויציב, דאיהו ולבונה. ואף על גב דאיהו דידה, כללא איהו. כיון דאמר אמת, אמאי ויציב, דאיהו תרגום, ומה אצטריכא הכא, אלא ודאי, כל אמת, דא יעקב. ויציב, דא יוסף. ואצטריך לאתדבקא בתרווייהו. ובגין דפרשת ציצית רזא דכלה, אצטריכת לון, מיד אנן אמרי תרווייהו, אמת ויציב. ועל דא אמת דא יעקב, ויציב דא יוסף. אי הכי, אמאי תרגום. אלא בגין דאמת אמת לא אמרינן, בגין פגימו. ועל דא איהו תרגום, ולית פגימו בתרווייהו.
התרגום: ואומר ׳כלם אהובים כלם ברורים כלם גבורים׳. אחר כך ׳אהבה רבה׳, לעלות ולהתקשר בימין. ויחוד ׳שמע׳, ואותן הפרשיות. ואז נקראת ׳מקטרת מר׳. אחר כך ׳אמת ויציב׳, שהיא ׳לבונה׳. ואף על גב שהוא שלה, כלל הוא. כיון שאמר ׳אמת׳, למה ׳ויציב׳, שהוא תרגום, ומה צריך כאן. אלא ודאי, ׳אמת׳, זה יעקב. ׳ויציב׳, זה יוסף. וצריך להדבק בשניהם. ומשום שפרשת ציצית סוד הכל, צריכה להם, מיד אנו אומרים שניהם, ׳אמת ויציב׳. ועל זה ׳אמת׳ זה יעקב, ׳ויציב׳ זה יוסף. אם כן, למה תרגום. אלא משום ׳שאמת אמת׳ אין אומרים, משום פגם. ועל זה זה תרגום, ואין פגם בשניהם.