ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 52: תרומה - עליית תפלת הבקר בדרגותיה וארבעים ימי משה עד סוד הכפרת › פיסקה 20

׳אספה לי שבעים איש׳ - אספקלריה המאירה שבמשה שממנה נאורו הזקנים

זוהר חדש · תרומה - עליית תפלת הבקר בדרגותיה וארבעים ימי משה עד סוד הכפרת · מאמר 52 · פיסקה 20

לשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, בְּקַדְמִיתָא אִינוּן שִׁבְעִים זְקֵנִים יָנְקִין מִמּשֶׁה, וְאִינוּן דְּבִקְצֵה הַמַּחֲנֶה אִתְאֲכָלוּ בְּנוּרָא דְּדָלֵיק. וְהָא אִיתְעָרוּ, מַאן גָּרֵים לוֹן. כֵּיוָן דְּחָזָא משֶׁה דְּלָא יָכְלִין לְאִתְקַיָּימָא בְּלָא זְקֵנִים, בָּעָא סִיַּעְתָּא לְאַנְהָרָא לְיִשְׂרָאֵל, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר לֵיהּ, (במדבר י״א:י״ז) ׳אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ׳ כו', ׳וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ׳, דָּא רוּחַ דְּאַסְפַּקְלַרְיָא דְּנַהֲרָא בְּמשֶׁה שַׁרְיָא וְלָא בְּאָחֳרָא. בְּגִין כָּךְ אִצְטְרִיכוּ לְאִתְנַהֲרָא מִנֵּיהּ, וְדָא הוּא ׳וְעַל סְבִיבוֹתָיו שָׁב הָרוּחַ׳, לְאַנְהָרָא כִּדְבְקַדְמֵיתָא.

תרגום

בֹּא רְאֵה, בַּתְּחִלָּה אוֹתָם שִׁבְעִים הַזְּקֵנִים יוֹנְקִים מִמֹּשֶׁה, וְאוֹתָם שֶׁבִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה נֶאֱכְלוּ בָּאֵשׁ הַדּוֹלֶקֶת. וַהֲרֵי הֵעִירוּ, מִי גָּרַם לָהֶם. כֵּיוָן שֶׁרָאָה מֹשֶׁה שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לְהִתְקַיֵּים בְּלֹא זְקֵנִים, בִּקֵּשׁ סִיּוּעַ לְהָאִיר לְיִשְׂרָאֵל, וְהקב"ה אָמַר לוֹ, (במדבר י״א:י״ז) ׳אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ׳ (במדבר יא, טז) - וְכוּ, ׳וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ׳ - ׳זוֹ רוּחַ שֶׁל אַסְפַּקְלַרְיָה הַמְּאִירָה שׁוֹרָה בְּמֹשֶׁה וְלֹא בְּאַחֵר. מִשּׁוּם כָּךְ הֻצְרְכוּ לְהֵאוֹר מִמֶּנּוּ, וְזֶה הוּא׳ ׳וְעַל סְבִיבוֹתָיו שָׁב הָרוּחַ׳ - לְהָאִיר כְּבַתְּחִלָּה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תא חזי, בקדמיתא אינון שבעים זקנים ינקין ממשה, ואינון דבקצה המחנה אתאכלו בנורא דדליק. והא איתערו, מאן גרים לון. כיון דחזא משה דלא יכלין לאתקיימא בלא זקנים, בעא סיעתא לאנהרא לישראל, וקודשא בריך הוא אמר ליה, (במדבר י״א:י״ז) ׳אספה לי שבעים איש׳ כו', ׳ואצלתי מן הרוח אשר עליך׳, דא רוח דאספקלריא דנהרא במשה שריא ולא באחרא. בגין כך אצטריכו לאתנהרא מניה, ודא הוא ׳ועל סביבותיו שב הרוח׳, לאנהרא כדבקדמיתא.

התרגום: בא ראה, בתחלה אותם שבעים הזקנים יונקים ממשה, ואותם שבקצה המחנה נאכלו באש הדולקת. והרי העירו, מי גרם להם. כיון שראה משה שאינם יכולים להתקיים בלא זקנים, בקש סיוע להאיר לישראל, והקב"ה אמר לו, (במדבר י״א:י״ז) ׳אספה לי שבעים איש׳ (במדבר יא, טז) - וכו, ׳ואצלתי מן הרוח אשר עליך׳ - ׳זו רוח של אספקלריה המאירה שורה במשה ולא באחר. משום כך הצרכו להאור ממנו, וזה הוא׳ ׳ועל סביבותיו שב הרוח׳ - להאיר כבתחלה.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים