צרוף האותיות מתוך מדת הבוצינא - ׳אמרת ה' צרופה׳ ופריחתן אל הלוחות
זוהר חדש · יתרו בהמשכו - ׳אנכי׳ ככלל זכור ושמור ויציאת האותיות מן הבוצינא בסיני · מאמר 51 · פיסקה 9
לשון הזוהר
לְבָתַר מִתְגַּלְגְּלָא בּוּצִינָא לְאִסְתַּלָּקָא, וְזִיקִין וּשְׁבִיבִין אִשְׁתַּכָּכוּ, וּכְדֵין נָפְקוֹ אִלֵּין אַתְוָון מְחָקְקָן מִתְלַהֲטָן נָצְצִין, כְּדַהֲבָא כַּד אִתְלַהֵיט בִּנְצִיצוֹ. כְּהַאי אוּמָנָא כַּד מְצָרֵף כַּסְפָּא וְדַהֲבָא, וְאַפֵּיק לוֹן מִגּוֹ אֶשָׁא מְלַהֲטָא, בָּרֵיר וְצָרֵיף כּוֹלָּא. הָכֵי נָמֵי נָפְקֵי אַתְוָון, צְרִיפָן בְּרִירָן מִגּוֹ מִשְׁחָתָא דְּבוּצִינָא. וְעַל דָּא כְּתִיב (תהילים י״ח:ל״א) ׳אִמְרַת ה' צְרוּפָה׳. כְּמַאן דִּמְצָרֵף כַּסְפָּא וְדַהֲבָא. כַד נָפְקוֹ אִלֵּין אַתְוָון, נָפְקוֹ כָּלְהוֹ צְרִיפִין, מְחַקְּקָן, בְּרִירָן, נְצִיצִין, מְלַהֲטָן. וְיִשְׂרָאֵל כָּלְהוֹ הֲווֹ חָמָאן לוֹן דַּהֲווֹ פָּרְחֵי בַּאֲוִירָא, וְאָזְלִין לְכָל סִטְרִין, וְאָתוֹ וּמִתְחַקְּקָן עַל לוּחֵי אַבְנַיָיא.
תרגום
אַחַר כָּךְ מִתְגַּלְגֵּל הַבּוּצִינָא לְהִסְתַּלֵּק, וְהַנִּיצוֹצוֹת וְהַשְּׁבִיבִים שָׁככוּ, וְאָז יָצְאוּ אוֹתִיּוֹת אֵלֶּה חֲקוּקוֹת לוֹהֲטוֹת נוֹצְצוֹת, כְּזָהָב כְּשֶׁלּוֹהֵט בִּנְצִיצָתוֹ. כְּאוֹתוֹ הָאֻמָּן כְּשֶׁמְּצָרֵף כֶּסֶף וְזָהָב, וּמוֹצִיא אוֹתָם מִתּוֹךְ אֵשׁ לוֹהֶטֶת, בּוֹרֵר וְצוֹרֵף אֶת הַכֹּל. כָּךְ גַּם כֵּן יוֹצְאוֹת הָאוֹתִיּוֹת, צְרוּפוֹת בְּרוּרוֹת מִתּוֹךְ מִדַּת הַבּוּצִינָא. וְעַל זֶה כָּתוּב (תהילים י״ח:ל״א) ׳אִמְרַת ה' צְרוּפָה׳. כְּמִי שֶׁמְּצָרֵף כֶּסֶף וְזָהָב. כְּשֶׁיָּצְאוּ אוֹתִיּוֹת אֵלֶּה, יָצְאוּ כֻּלָּן צְרוּפוֹת, חֲקוּקוֹת, בְּרוּרוֹת, נוֹצְצוֹת, לוֹהֲטוֹת. וְיִשְׂרָאֵל כֻּלָּם הָיוּ רוֹאִים אוֹתָן פּוֹרְחוֹת בָּאֲוִיר, וְהוֹלְכוֹת לְכָל הַצְּדָדִים, וּבָאוֹת וְנֶחְקָקוֹת עַל לוּחוֹת הָאֲבָנִים.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: לבתר מתגלגלא בוצינא לאסתלקא, וזיקין ושביבין אשתככו, וכדין נפקו אלין אתוון מחקקן מתלהטן נצצין, כדהבא כד אתלהיט בנציצו. כהאי אומנא כד מצרף כספא ודהבא, ואפיק לון מגו אשא מלהטא, בריר וצריף כולא. הכי נמי נפקי אתוון, צריפן ברירן מגו משחתא דבוצינא. ועל דא כתיב (תהילים י״ח:ל״א) ׳אמרת ה' צרופה׳. כמאן דמצרף כספא ודהבא. כד נפקו אלין אתוון, נפקו כלהו צריפין, מחקקן, ברירן, נציצין, מלהטן. וישראל כלהו הוו חמאן לון דהוו פרחי באוירא, ואזלין לכל סטרין, ואתו ומתחקקן על לוחי אבנייא.
התרגום: אחר כך מתגלגל הבוצינא להסתלק, והניצוצות והשביבים שככו, ואז יצאו אותיות אלה חקוקות לוהטות נוצצות, כזהב כשלוהט בנציצתו. כאותו האמן כשמצרף כסף וזהב, ומוציא אותם מתוך אש לוהטת, בורר וצורף את הכל. כך גם כן יוצאות האותיות, צרופות ברורות מתוך מדת הבוצינא. ועל זה כתוב (תהילים י״ח:ל״א) ׳אמרת ה' צרופה׳. כמי שמצרף כסף וזהב. כשיצאו אותיות אלה, יצאו כלן צרופות, חקוקות, ברורות, נוצצות, לוהטות. וישראל כלם היו רואים אותן פורחות באויר, והולכות לכל הצדדים, ובאות ונחקקות על לוחות האבנים.