דבור אחד הכלול מכל הקולות הנושקים לו בלחישה - ׳וכל העם ראים׳
זוהר חדש · יתרו בהמשכו - ׳אנכי׳ ככלל זכור ושמור ויציאת האותיות מן הבוצינא בסיני · מאמר 51 · פיסקה 3
לשון הזוהר
מַאי בְּדִבּוּרָא חָדָא. הָכֵי הוּא וַדַּאי, בְּדִיבּוּרָא חָדָא וְלָא בִּתְרֵין. בְּגִין דְּהַאי דִבּוּר, אִיהוּ אִתְכְּלֵיל מִכָּלְהוֹ קָלֵי. וְאִיהוּ דַהֲוָה אֲמַר בְּתוֹקְפָא וְחֵילָא דְּכָלְהוֹ, דְּכָל חַד וְחַד הוּא בָּטַשׁ בֵּיהּ בִּלְחִישׁוּ, וְאִיהוּ הֲוָה אֲמַר. וּבְגִין דְּכָלְהוֹ הֲווֹ בִּלְחִישׁוּ וְלָא אִשְׁתְּמָעוּ, כְּתִיב (שם) ׳וְכָל הָעָם רוֹאִים׳, וְלָא כְתִיב וְכָל הָעָם שׁוֹמְעִים, בְּגִין דְּלָא אִשְׁתְּמָעוּ כְּלָל, אֶלָּא כָּלְהוֹ הֲווֹ אַתְיָין, וְכָל חַד וְחַד נָשִׁיק לְהַאי דִבּוּר בִּלְחִישׁוּ, כְּמַאן דְּנָשִׁיק בַּחֲבִיבוּ דִּרְחִימוּתָא, וּלְבָתַר הַאי דִּבּוּר פָּרֵישׁ, וַאֲמַר מִלָּה, וְאַכְרֵיז לָהּ.
תרגום
מַהוּ בְּדִבּוּר אֶחָד. כָּךְ הוּא וַדַּאי, בְּדִבּוּר אֶחָד וְלֹא בִּשְׁנַיִם. מִשּׁוּם שֶׁדִּבּוּר זֶה, הוּא כָּלוּל מִכָּל הַקּוֹלוֹת. וְהוּא שֶׁהָיָה אוֹמֵר בְּתֹקֶף וְכֹחַ שֶׁל כֻּלָּם, שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד פּוֹגֵעַ בּוֹ בִּלְחִישָׁה, וְהוּא הָיָה אוֹמֵר. וּמִשּׁוּם שֶׁכֻּלָּם הָיוּ בִּלְחִישָׁה וְלֹא נִשְׁמְעוּ, כָּתוּב (שם) ׳וְכָל הָעָם רֹאִים׳, וְלֹא כָּתוּב ׳וְכָל הָעָם שׁוֹמְעִים׳, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא נִשְׁמְעוּ כְּלָל, אֶלָּא כֻּלָּם הָיוּ בָּאִים, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד נוֹשֵׁק לְדִבּוּר זֶה בִּלְחִישָׁה, כְּמִי שֶׁנּוֹשֵׁק בַּחֲבִיבוּת אַהֲבָה, וְאַחַר כָּךְ דִּבּוּר זֶה נִפְרָד, וְאָמַר דָּבָר, וְהִכְרִיז אוֹתוֹ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: מאי בדבורא חדא. הכי הוא ודאי, בדיבורא חדא ולא בתרין. בגין דהאי דבור, איהו אתכליל מכלהו קלי. ואיהו דהוה אמר בתוקפא וחילא דכלהו, דכל חד וחד הוא בטש ביה בלחישו, ואיהו הוה אמר. ובגין דכלהו הוו בלחישו ולא אשתמעו, כתיב (שם) ׳וכל העם רואים׳, ולא כתיב וכל העם שומעים, בגין דלא אשתמעו כלל, אלא כלהו הוו אתיין, וכל חד וחד נשיק להאי דבור בלחישו, כמאן דנשיק בחביבו דרחימותא, ולבתר האי דבור פריש, ואמר מלה, ואכריז לה.
התרגום: מהו בדבור אחד. כך הוא ודאי, בדבור אחד ולא בשנים. משום שדבור זה, הוא כלול מכל הקולות. והוא שהיה אומר בתקף וכח של כלם, שכל אחד ואחד פוגע בו בלחישה, והוא היה אומר. ומשום שכלם היו בלחישה ולא נשמעו, כתוב (שם) ׳וכל העם ראים׳, ולא כתוב ׳וכל העם שומעים׳, משום שלא נשמעו כלל, אלא כלם היו באים, וכל אחד ואחד נושק לדבור זה בלחישה, כמי שנושק בחביבות אהבה, ואחר כך דבור זה נפרד, ואמר דבר, והכריז אותו.
לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: