ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 51: יתרו בהמשכו - ׳אנכי׳ ככלל זכור ושמור ויציאת האותיות מן הבוצינא בסיני › פיסקה 17

ם' סתומה שנפתחה ונעשית ך - שעורי האותיות ומשיכתן להאיר לישראל

זוהר חדש · יתרו בהמשכו - ׳אנכי׳ ככלל זכור ושמור ויציאת האותיות מן הבוצינא בסיני · מאמר 51 · פיסקה 17

לשון הזוהר

כֵיוָן דְּקַבִּילוּ יִשְׂרָאֵל אוֹרַיְיתָא, ם סְתִימָא דְּהֲוָה אַסְתֵּים בְּגַוֵּיהּ, בְּהַהִיא שַׁעֲתָא אִתְפַּתַּח, וְאִתְמַשַּׁךְ לְאַנְהָרָא לְתַתָּא, וּלְאִתְעַטְרָא עֲלַיְיהוּ דְיִשְׂרָאֵל. וּמִן אוֹת ם אִתְפַּתַּח וְאִתְמַשַּׁךְ לְאַנְהָרָא לְתַתָּא, וְאִתְעֲבֵיד ך. וְעַל דָּא תָּנִינָן בְּרָזָא דְּאַתְוָון, שִׁיעוּרָא דְּאָת ך, כְּשִׁיעוּרָא דִּסְתִימוּ דְּם' סְתִימָא. וּמְשִׁיכוּ דְּאָת נו"ן לְתַתָּא, כְּשִׁיעוּרָא דְּכָפֵלְתָּא דְּנוּ"ן כְּפוּפָה. דְּהָא כֹּלָּא בְּרָזָא חָדָא. וְכֹלָּא הֲוָה נָפֵיק מֵהַהוּא קוֹל דְּבָרִים דְּקָאֲמָרָן, דִּכְתִיב ׳וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר׳.

תרגום

כֵּיוָן שֶׁקִּבְּלוּ יִשְׂרָאֵל תּוֹרָה, ם' סְתוּמָה שֶׁהָיְתָה סְתוּמָה בְּתוֹכוֹ, בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה נִפְתְּחָה, וְנִמְשְׁכָה לְהָאִיר לְמַטָּה, וּלְהִתְעַטֵּר עַל יִשְׂרָאֵל. וּמֵאוֹת ם נִפְתְּחָה וְנִמְשְׁכָה לְהָאִיר לְמַטָּה, וְנַעֲשֵׂית ך. וְעַל זֶה שָׁנִינוּ בְּסוֹד הָאוֹתִיּוֹת, שִׁעוּר אוֹת ך, כְּשִׁעוּר סְתִימַת ם' סְתוּמָה. וּמְשִׁיכַת אוֹת נוּ"ן לְמַטָּה, כְּשִׁעוּר כְּפִיפַת נוּ"ן כְּפוּפָה. שֶׁהֲרֵי הַכֹּל בְּסוֹד אֶחָד. וְהַכֹּל יָצָא מֵאוֹתוֹ קוֹל דְּבָרִים שֶׁאָמַרְנוּ, שֶׁכָּתוּב ׳וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: כיון דקבילו ישראל אורייתא, ם סתימא דהוה אסתים בגויה, בההיא שעתא אתפתח, ואתמשך לאנהרא לתתא, ולאתעטרא עלייהו דישראל. ומן אות ם אתפתח ואתמשך לאנהרא לתתא, ואתעביד ך. ועל דא תנינן ברזא דאתוון, שיעורא דאת ך, כשיעורא דסתימו דם' סתימא. ומשיכו דאת נו"ן לתתא, כשיעורא דכפלתא דנו"ן כפופה. דהא כלא ברזא חדא. וכלא הוה נפיק מההוא קול דברים דקאמרן, דכתיב ׳וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר׳.

התרגום: כיון שקבלו ישראל תורה, ם' סתומה שהיתה סתומה בתוכו, באותה השעה נפתחה, ונמשכה להאיר למטה, ולהתעטר על ישראל. ומאות ם נפתחה ונמשכה להאיר למטה, ונעשית ך. ועל זה שנינו בסוד האותיות, שעור אות ך, כשעור סתימת ם' סתומה. ומשיכת אות נו"ן למטה, כשעור כפיפת נו"ן כפופה. שהרי הכל בסוד אחד. והכל יצא מאותו קול דברים שאמרנו, שכתוב ׳וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר׳.

מן המפרשים

אור החמה: מן המקבילה בואתחנן מאמר יד, יב אר"ש בשעתא דבר נש אקדים בצפרא ואנח וכו' ברשימא קדישא בדרועיה היינו יו"ד של יד שהוא שד"י כעין יו"ד של ברית מילה תפילין ואתעטף עם היות שהקדים תפילין לציצית אין הכרח לסדר הנחתן כמ"ש בפ' במדבר. ארבע…

קרני אור: מן המקבילה בואתחנן מאמר יד, יב אכריז ואמר אכריז ואמר . ר"ל ההוא רוחא קדישא דעליו מכריז כו':

הסולם: מן המקבילה בואתחנן מאמר יד, יב אמר ר"ש בשעתא וכו': אר"ש, בשעה שאדם מקדים עצמו בחצות לילה, וקם ועוסק בתורה עד שמאיר הבוקר. ובבוקר מניח תפלין בראש ותפלין ברושם הקדוש, דהיינו תפלין של המלכות, בזרוע. ונתעטף בעטוף של מצוה. ובא לצאת…

לכל המפרשים על פיסקה זו