׳אנכי׳ בגלוף אותיותיו - א"י זכר ונ"כ שתי נקבות עליונה ותחתונה
זוהר חדש · יתרו בהמשכו - ׳אנכי׳ ככלל זכור ושמור ויציאת האותיות מן הבוצינא בסיני · מאמר 51 · פיסקה 15
לשון הזוהר
כְמָא דְּאוֹקִימְנָא בְּסִפְרָא דִשְׁלֹמֹה, בְּגִילּוּפָא דְּעִיטוּרָא דְּאַתְוָון. אָנֹכִי: א"י דְּכַר. נ"כ נוּקְבָא. וְשַׁפִּיר אִיהוּ, וְהָכֵי קָאָמַר, אֲנִי דְּכַר וְנוּקְבָא כַּחֲדָא, דְּהָא נוּ"ן כְּפוּפָה אִיהוּ נוּקְבָא בְּכָל אֲתַר. אוּף הָכָא אָנֹכִי כֹּלָּא כַּחֲדָא. אַמַּאי נָקַט אָנֹכִי, וְלֹא אֲנִי. אֶלָּא נ"כ תְּרֵי נוּקְבֵי אִינוּן, וּתְנִינָן, כְּגַוְונָא דִּשְׁכִינָה לְתַתָּא, אוּף הָכֵי שְׁכִינָה לְעֵילָא. וְכֹלָּא אִשְׁתְּכַח בְּמִלַּת אָנֹכִי, בְּחִיבּוּרָא חָדָא. אָנֹכִי כְּלָלָא דְּזָכוֹר, רָזָא דְּכָל מְהֵימְנוּתָא, כְּלָלָא דְּעֵילָא וְתַתָּא. יוּ"ד: לְעֵילָא לְעֵילָא, רֵאשִׁיתָא דְּכָל מְהֵימְנוּתָא. נ"כ: תְּרֵין נוּקְבֵי, עִילָּאָה וְתַתָּאָה, תְּרֵין עָלְמִין עֵילָא וְתַתָּא. א: רָזָא דְּקַו אֶמְצָעִיתָא, דְּנָטֵיל מִכָּל סִטְרִין, מֵעֵילָא וּמִסִּטְרוֹי. וְעַל דָּא הָכָא אִשְׁתְּכַח כָּל רָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא. וּבְגִין דְּהָכָא תַּלְיָא כֹּלָּא, בְּחִיבּוּרָא חָדָא, בִּכְלָלָא חָדָא, שָׁארֵי בְּהַאי מִלָּה, לְאַעֲטָרָא רָזָא דְאוֹרַיְיתָא בְּמִלָּה דָא אָנֹכִי, כְּלָלָא דְּכֹלָּא. ה' אֱלֹהֶיךָ, פְּרָטָא דְּכֹלָּא, שְׁמָא שְׁלִים, דְּאִתְגְּלֵיף עֲלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל תָּדִיר.
תרגום
כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּסֵפֶר שֶׁל שְׁלֹמֹה, בְּגִלּוּף עִטּוּר הָאוֹתִיּוֹת. ׳אָנֹכִי׳: א"י - זָכָר. נ"כ - נְקֵבָה. וְיָפֶה הוּא, וְכָךְ אוֹמֵר, אֲנִי זָכָר וּנְקֵבָה יַחַד, שֶׁהֲרֵי נוּ"ן כְּפוּפָה הִיא נְקֵבָה בְּכָל מָקוֹם. גַּם כָּאן ׳אָנֹכִי׳ הַכֹּל יַחַד. לָמָּה נָקַט ׳אָנֹכִי׳, וְלֹא ׳אֲנִי׳. אֶלָּא נ"כ שְׁתֵּי נְקֵבוֹת הֵן, וְשָׁנִינוּ, כְּעֵין שְׁכִינָה לְמַטָּה, כָּךְ גַּם שְׁכִינָה לְמַעְלָה. וְהַכֹּל נִמְצָא בְּמִלַּת ׳אָנֹכִי׳, בְּחִבּוּר אֶחָד. ׳אָנֹכִי׳ כְּלַל ׳זָכוֹר׳, סוֹד כָּל הָאֱמוּנָה, כְּלַל שֶׁל מַעְלָה וּמַטָּה. יוּ"ד: לְמַעְלָה לְמַעְלָה, רֵאשִׁית כָּל הָאֱמוּנָה. נ"כ: שְׁתֵּי נְקֵבוֹת, עֶלְיוֹנָה וְתַחְתּוֹנָה, שְׁנֵי עוֹלָמוֹת מַעְלָה וּמַטָּה. א: סוֹד קַו הָאֶמְצַע, הַנּוֹטֵל מִכָּל הַצְּדָדִים, מִלְּמַעְלָה וּמִצְּדָדָיו. וְעַל זֶה כָּאן נִמְצָא כָּל סוֹד הָאֱמוּנָה. וּמִשּׁוּם שֶׁכָּאן תָּלוּי הַכֹּל, בְּחִבּוּר אֶחָד, בִּכְלָל אֶחָד, הִתְחִיל בְּדָבָר זֶה, לְעַטֵּר סוֹד הַתּוֹרָה בְּמִלָּה זוֹ ׳אָנֹכִי׳, כְּלַל הַכֹּל. ׳ה' אֱלֹהֶיךָ׳, פְּרָט הַכֹּל, שֵׁם שָׁלֵם, הֶחָקוּק עַל יִשְׂרָאֵל תָּמִיד.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: כמא דאוקימנא בספרא דשלמה, בגילופא דעיטורא דאתוון. אנכי: א"י דכר. נ"כ נוקבא. ושפיר איהו, והכי קאמר, אני דכר ונוקבא כחדא, דהא נו"ן כפופה איהו נוקבא בכל אתר. אוף הכא אנכי כלא כחדא. אמאי נקט אנכי, ולא אני. אלא נ"כ תרי נוקבי אינון, ותנינן, כגוונא דשכינה לתתא, אוף הכי שכינה לעילא. וכלא אשתכח במלת אנכי, בחיבורא חדא. אנכי כללא דזכור, רזא דכל מהימנותא, כללא דעילא ותתא. יו"ד: לעילא לעילא, ראשיתא דכל מהימנותא. נ"כ: תרין נוקבי, עילאה ותתאה, תרין עלמין עילא ותתא. א: רזא דקו אמצעיתא, דנטיל מכל סטרין, מעילא ומסטרוי. ועל דא הכא אשתכח כל רזא דמהימנותא. ובגין דהכא תליא כלא, בחיבורא חדא, בכללא חדא, שארי בהאי מלה, לאעטרא רזא דאורייתא במלה דא אנכי, כללא דכלא. ה' אלהיך, פרטא דכלא, שמא שלים, דאתגליף עלייהו דישראל תדיר.
התרגום: כמו שבארנו בספר של שלמה, בגלוף עטור האותיות. ׳אנכי׳: א"י - זכר. נ"כ - נקבה. ויפה הוא, וכך אומר, אני זכר ונקבה יחד, שהרי נו"ן כפופה היא נקבה בכל מקום. גם כאן ׳אנכי׳ הכל יחד. למה נקט ׳אנכי׳, ולא ׳אני׳. אלא נ"כ שתי נקבות הן, ושנינו, כעין שכינה למטה, כך גם שכינה למעלה. והכל נמצא במלת ׳אנכי׳, בחבור אחד. ׳אנכי׳ כלל ׳זכור׳, סוד כל האמונה, כלל של מעלה ומטה. יו"ד: למעלה למעלה, ראשית כל האמונה. נ"כ: שתי נקבות, עליונה ותחתונה, שני עולמות מעלה ומטה. א: סוד קו האמצע, הנוטל מכל הצדדים, מלמעלה ומצדדיו. ועל זה כאן נמצא כל סוד האמונה. ומשום שכאן תלוי הכל, בחבור אחד, בכלל אחד, התחיל בדבר זה, לעטר סוד התורה במלה זו ׳אנכי׳, כלל הכל. ׳ה' אלהיך׳, פרט הכל, שם שלם, החקוק על ישראל תמיד.