ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 5: בראשית בהמשכו - סוד אותיות השם הקדוש, פגימת הסיהרא, והמאריך באחד › פיסקה 7

האם הממונה על הבית ליסר בניה - ומשלא יסרה הלכה עמהם בגלות

זוהר חדש · בראשית בהמשכו - סוד אותיות השם הקדוש, פגימת הסיהרא, והמאריך באחד · מאמר 5 · פיסקה 7

לשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, כַּד בְּרָא לָא עָבִיד רְעוּתָא דַּאֲבוֹי, עַל אִימֵּיהּ רַמְיָא לְאַלְקָאָה לֵיהּ, וּלְדַבְּרָא לֵיהּ בְּאֹרַח מֵישָׁר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ מַשָּׂא אֲשֶׁר יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ׳ (משלי לא, א). מַאי אִמּוֹ. וַדַּאי בַּת שֶׁבַע אֵם שְׁלֹמֹה. וְלָא אֲבוֹי. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּאִיהִי אִתְפַּקְּדָא עַל בֵּיתָא, וְכָל גְּנִיזִין, וְכָל מָאנֵי קְרָבָא בִּידָהּ אִתְמְסָרִית, וְאִיהִי בָּעְיָיא לְדַבְּרָא בְּנָהָא בְּאֹרַח מֵישָׁר, דְּיַעַבְדּוּן רְעוּתָא דְמַלְכָּא. וְעַל דְּאִיהִי לָא דַּבְּרַת לְהַנֵּי שֶׁבַע בְּאוֹרַח מֵישָׁר, וְלָא אַלְקַת לְהוֹן, אִסְתַּחָרוּ לְסִטְרָא דִשְׂמָאלָא, וְשָׁלְטָא שְׂמָאלָא עַל יָמִינָא, וְאָזְלַת עִמְּהוֹן בְּגָלוּתָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳אוּמְלָלָה יוֹלֶדֶת הַשִּׁבְעָה׳ (ירמיה טו, ט).

תרגום

בֹּא וּרְאֵה, כְּשֶׁהַבֵּן אֵינוֹ עוֹשֶׂה רְצוֹן אָבִיו, עַל אִמּוֹ מוּטָל לְהַלְקוֹת אוֹתוֹ, וּלְנַהֲגוֹ בְּאֹרַח מִישׁוֹר, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, ׳דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ מַשָּׂא אֲשֶׁר יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ׳ (משלי לא, א) - מַהוּ אִמּוֹ. וַדַּאי בַּת שֶׁבַע אֵם שְׁלֹמֹה. וְלֹא אָבִיו. מַה הַטַּעַם. מִשּׁוּם שֶׁהִיא מְמֻנָּה עַל הַבַּיִת, וְכָל הַגְּנָזִים, וְכָל כְּלֵי הַקְּרָב בְּיָדָהּ נִמְסְרוּ, וְהִיא צְרִיכָה לְנַהֵג אֶת בָּנֶיהָ בְּאֹרַח מִישׁוֹר, שֶׁיַּעֲשׂוּ רְצוֹן הַמֶּלֶךְ. וְעַל שֶׁהִיא לֹא נִהֲגָה אֶת שִׁבְעָה אֵלֶּה בְּאֹרַח מִישׁוֹר, וְלֹא הִלְקָתָה אוֹתָם, סָבְבוּ לְצַד הַשְּׂמֹאל, וְשָׁלַט הַשְּׂמֹאל עַל הַיָּמִין, וְהָלְכָה עִמָּהֶם בַּגָּלוּת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, ׳אוּמְלָלָה יוֹלֶדֶת הַשִּׁבְעָה׳ (ירמיה טו, ט).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תא חזי, כד ברא לא עביד רעותא דאבוי, על אימיה רמיא לאלקאה ליה, ולדברא ליה בארח מישר, הדא הוא דכתיב, ׳דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו׳ (משלי לא, א). מאי אמו. ודאי בת שבע אם שלמה. ולא אבוי. מאי טעמא. בגין דאיהי אתפקדא על ביתא, וכל גניזין, וכל מאני קרבא בידה אתמסרית, ואיהי בעייא לדברא בנהא בארח מישר, דיעבדון רעותא דמלכא. ועל דאיהי לא דברת להני שבע באורח מישר, ולא אלקת להון, אסתחרו לסטרא דשמאלא, ושלטא שמאלא על ימינא, ואזלת עמהון בגלותא. הדא הוא דכתיב, ׳אומללה יולדת השבעה׳ (ירמיה טו, ט).

התרגום: בא וראה, כשהבן אינו עושה רצון אביו, על אמו מוטל להלקות אותו, ולנהגו בארח מישור, זהו שכתוב, ׳דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו׳ (משלי לא, א) - מהו אמו. ודאי בת שבע אם שלמה. ולא אביו. מה הטעם. משום שהיא ממנה על הבית, וכל הגנזים, וכל כלי הקרב בידה נמסרו, והיא צריכה לנהג את בניה בארח מישור, שיעשו רצון המלך. ועל שהיא לא נהגה את שבעה אלה בארח מישור, ולא הלקתה אותם, סבבו לצד השמאל, ושלט השמאל על הימין, והלכה עמהם בגלות. זהו שכתוב, ׳אומללה יולדת השבעה׳ (ירמיה טו, ט).

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים