ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 5: בראשית בהמשכו - סוד אותיות השם הקדוש, פגימת הסיהרא, והמאריך באחד › פיסקה 16

שלא יחטוף בחי"ת - ויאריך בדל"ת להמליכה למעלה ולמטה ולארבע זויות

זוהר חדש · בראשית בהמשכו - סוד אותיות השם הקדוש, פגימת הסיהרא, והמאריך באחד · מאמר 5 · פיסקה 16

לשון הזוהר

וְעַל דָּא אֲמָרוּ וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יַחֲטוֹף בְּחי"ת, אֶלָּא בָּעֵי לְאַמְשָׁכָא בִּרְכָאן מֵאֲתַר עִלָּאָה דְכֹלָּא, וְלַאֲרָקָא בְּאִינוּן שִׁית בְּנִין. לְבָתַר לְהַאי בַּת, דְּלֵית לָהּ אַחְסָנָא בְּבֵית אֲבוּהָ וְאִמָּא, אֶלָּא הַאי בְּרָא. וּמִכָּאן אוֹלִיפְנָא, דִּבְרָא יָרִית לְאַבָּא וּלְאִימָּא, וּבְרַתָּא לָא. אֶלָּא דְּאִית לָהּ מְזוֹנֵי מִן בְּרָא. אֶלָּא בָּעֵי לַאֲרָכָא בְּהַאי דל"ת. וְתַמָּן אָמְרֵי, כַּמָּה בָּעֵי בַּר נָשׁ לַאֲרָכָא בָהּ. כְּשִׁיעוּרָא דְּיַמְלִיךְ יָתָהּ לְעֵילָא וּלְתַתָּא, וּלְאַרְבַּע זָוְויָין דְּעָלְמָא. רָזָא דְשִׁית סִטְרִין עִלָּאִין, דְּכָלְהוֹ אִתְחַבְּרוּן עִמָּהּ, וְלָא יִתְפָּרְשׁוּן לְעָלְמִין. וְכַד בַּר נָשׁ מַאֲרִיךְ בְּהַאי, כָּל אִינוּן יוֹמִין וּשְׁנִין עִלָּאִין, מוֹסְרִין בִּרְכָאן עַל רֵישֵׁיהּ, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָרֵי לֵיהּ, (ישעיהו מ״ט:ג׳) ׳וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאֵר׳.

תרגום

וְעַל זֶה אָמְרוּ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַחֲטוֹף בחי"ת, אֶלָּא צָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ בְּרָכוֹת מִמָּקוֹם עֶלְיוֹן שֶׁל הַכֹּל, וּלְהַשְׁפִּיעַ אוֹתָן בְּשֵׁשֶׁת הַבָּנִים. וְאַחַר כָּךְ לְבַת זוֹ, שֶׁאֵין לָהּ נַחֲלָה בְּבֵית אָבִיהָ וְאִמָּהּ, אֶלָּא בֵּן זֶה. וּמִכָּאן לָמַדְנוּ, שֶׁהַבֵּן יוֹרֵשׁ אֶת הָאָב וְאֶת הָאֵם, וְהַבַּת לֹא. אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לָהּ מְזוֹנוֹת מִן הַבֵּן. אֶלָּא צָרִיךְ לְהַאֲרִיךְ בדל"ת זוֹ. וְשָׁם אוֹמְרִים, כַּמָּה צָרִיךְ הָאָדָם לְהַאֲרִיךְ בָּהּ. כְּשִׁעוּר שֶׁיַּמְלִיךְ אוֹתָהּ לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, וּלְאַרְבַּע זָוִיּוֹת הָעוֹלָם. סוֹד שֵׁשׁ הַצְּדָדִים הָעֶלְיוֹנִים, שֶׁכֻּלָּם מִתְחַבְּרִים עִמָּהּ, וְלֹא יִפָּרְדוּ לְעוֹלָמִים. וּכְשֶׁהָאָדָם מַאֲרִיךְ בָּזֶה, כָּל אוֹתָם יָמִים וְשָׁנִים עֶלְיוֹנִים, מוֹסְרִים בְּרָכוֹת עַל רֹאשׁוֹ, והקב"ה קוֹרֵא לוֹ, (ישעיהו מ״ט:ג׳) ׳וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאֵר׳ (ישעיה מט, ג).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ועל דא אמרו ובלבד שלא יחטוף בחי"ת, אלא בעי לאמשכא ברכאן מאתר עלאה דכלא, ולארקא באינון שית בנין. לבתר להאי בת, דלית לה אחסנא בבית אבוה ואמא, אלא האי ברא. ומכאן אוליפנא, דברא ירית לאבא ולאימא, וברתא לא. אלא דאית לה מזוני מן ברא. אלא בעי לארכא בהאי דל"ת. ותמן אמרי, כמה בעי בר נש לארכא בה. כשיעורא דימליך יתה לעילא ולתתא, ולארבע זוויין דעלמא. רזא דשית סטרין עלאין, דכלהו אתחברון עמה, ולא יתפרשון לעלמין. וכד בר נש מאריך בהאי, כל אינון יומין ושנין עלאין, מוסרין ברכאן על רישיה, וקודשא בריך הוא קרי ליה, (ישעיהו מ״ט:ג׳) ׳ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר׳.

התרגום: ועל זה אמרו, ובלבד שלא יחטוף בחי"ת, אלא צריך להמשיך ברכות ממקום עליון של הכל, ולהשפיע אותן בששת הבנים. ואחר כך לבת זו, שאין לה נחלה בבית אביה ואמה, אלא בן זה. ומכאן למדנו, שהבן יורש את האב ואת האם, והבת לא. אלא שיש לה מזונות מן הבן. אלא צריך להאריך בדל"ת זו. ושם אומרים, כמה צריך האדם להאריך בה. כשעור שימליך אותה למעלה ולמטה, ולארבע זויות העולם. סוד שש הצדדים העליונים, שכלם מתחברים עמה, ולא יפרדו לעולמים. וכשהאדם מאריך בזה, כל אותם ימים ושנים עליונים, מוסרים ברכות על ראשו, והקב"ה קורא לו, (ישעיהו מ״ט:ג׳) ׳ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר׳ (ישעיה מט, ג).

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים