ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 49: יתרו בהמשכו - החשמל התחתון והאופנים ומטטרו"ן הנושא את המחנות › פיסקה 5

לבנות האבן ואדמימותה - אבן יקרה כאשה יפה וברק מברקת

זוהר חדש · יתרו בהמשכו - החשמל התחתון והאופנים ומטטרו"ן הנושא את המחנות · מאמר 49 · פיסקה 5

לשון הזוהר

בִּתְרֵין גְּוָונִין, אִתְחַזְּיָיא הַאי אַבְנָא וְאִצְטַבַּע, בְּגִין דְּאִיהוּ גַּוָּון חָשׁוּךְ בְּקַדְמִיתָא, כֵּיוָן דְּאִתְתַּקְנַת לְקַבְּלָא נְהוֹרָא, אִתְעַר נְהִירוּ מִסִּטְרָא דְיָמִינָא, וְאִתְנְהֵירַת בְּחִוָּורוֹ. כֵּיוָן דְאַנְהִירַת בְּחִוָּורוֹ כְּאַבְנָא בְּדוֹלְחָא, עַד כְּעָן לֵית לָהּ חֵיזוּ בְּשַׁפִּירוּ לְאִסְתַּכְּלָא, עַד דְּאָתָא סִטְרָא דִשְׂמָאלָא דְּהַהוּא נוֹגַהּ, דְּסוּמְקָא, וְעָאל בְּגַוֵּיהּ הַהוּא סוּמְקָא בְּהַהוּא נוֹגַהּ, כְּדֵין אִיהִי שַׁפִּירָא בְּחֵיזוּ, שַׁפִּירָא בְּרֵיוָא, לְאִסְתַּכָּלָא. אִיהִי אַבְנָא יַקִּירָא בִּשְׁלֵימוּ בִּגְוָונִין. כְּאִתְּתָא שַׁפִּירָא בְּחֵיזוּ, חִוָּור וְסוּמָק. וּכְדֵין אַתְוָון מְנַצְּצָן בְּגַוָּהּ, וְנָפֵיק בְּגוֹ הַהוּא נְצִיצוּ בָּרָק מִבָּרֶקֶת, נָהֵיר לְפוּם שַׁעֲתָא, חִיוָּר וְסוּמָק, סוּמָק וְחִיוָּר.

תרגום

בִּשְׁנֵי גְּוָנִים, נִרְאֵית אֶבֶן זוֹ וְנִצְבַּעַת, מִשּׁוּם שֶׁהִיא גֶּוֶן חָשׁוּךְ בַּתְּחִלָּה, כֵּיוָן שֶׁמִּתְתַּקֶּנֶת לְקַבֵּל אוֹרָה, מִתְעוֹרֶרֶת אוֹרָה מִצַּד יָמִין, וּמְאִירָה בְּלָבְנוּתָהּ. כֵּיוָן שֶׁמְּאִירָה בְּלָבְנוּת כְּאֶבֶן בְּדֹלַח, עֲדַיִן אֵין לָהּ מַרְאֶה יָפֶה לְהִסְתַּכֵּל, עַד שֶׁבָּא צַד שְׂמֹאל שֶׁל אוֹתוֹ הַנֹּגַהּ, הָאָדֹם, וְנִכְנָס בְּתוֹכוֹ אוֹתוֹ הָאֹדֶם בְּאוֹתוֹ הַנֹּגַהּ, אָז הִיא יָפָה בְּמַרְאֶה, יָפָה בְּמַרְאֶה, לְהִסְתַּכֵּל. הִיא אֶבֶן יְקָרָה בִּשְׁלֵמוּת בִּגְוָנִים. כְּאִשָּׁה יָפָה בְּמַרְאֶה, לְבָנָה וַאֲדֻמָּה. וְאָז אוֹתִיּוֹת נוֹצְצוֹת בְּתוֹכָהּ, וְיוֹצֵא בְּתוֹךְ אוֹתָהּ הַנְּצִיצָה בָּרָק מִבָּרֶקֶת, מֵאִיר לְפִי שָׁעָה, לָבָן וְאָדֹם, אָדֹם וְלָבָן.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: בתרין גוונין, אתחזייא האי אבנא ואצטבע, בגין דאיהו גוון חשוך בקדמיתא, כיון דאתתקנת לקבלא נהורא, אתער נהירו מסטרא דימינא, ואתנהירת בחוורו. כיון דאנהירת בחוורו כאבנא בדולחא, עד כען לית לה חיזו בשפירו לאסתכלא, עד דאתא סטרא דשמאלא דההוא נוגה, דסומקא, ועאל בגויה ההוא סומקא בההוא נוגה, כדין איהי שפירא בחיזו, שפירא בריוא, לאסתכלא. איהי אבנא יקירא בשלימו בגוונין. כאתתא שפירא בחיזו, חוור וסומק. וכדין אתוון מנצצן בגוה, ונפיק בגו ההוא נציצו ברק מברקת, נהיר לפום שעתא, חיור וסומק, סומק וחיור.

התרגום: בשני גונים, נראית אבן זו ונצבעת, משום שהיא גון חשוך בתחלה, כיון שמתתקנת לקבל אורה, מתעוררת אורה מצד ימין, ומאירה בלבנותה. כיון שמאירה בלבנות כאבן בדלח, עדין אין לה מראה יפה להסתכל, עד שבא צד שמאל של אותו הנגה, האדם, ונכנס בתוכו אותו האדם באותו הנגה, אז היא יפה במראה, יפה במראה, להסתכל. היא אבן יקרה בשלמות בגונים. כאשה יפה במראה, לבנה ואדמה. ואז אותיות נוצצות בתוכה, ויוצא בתוך אותה הנציצה ברק מברקת, מאיר לפי שעה, לבן ואדם, אדם ולבן.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: