ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 48: יתרו בהמשכו - סוד אדם הכולל את הדמיות ורגלי החיות וגוני פניהן › פיסקה 22

׳אל עבר פניו ילכו׳ - רוח מדברת הכלולה משלש רוחות כשלש קדשות

זוהר חדש · יתרו בהמשכו - סוד אדם הכולל את הדמיות ורגלי החיות וגוני פניהן · מאמר 48 · פיסקה 22

לשון הזוהר

כַד נָטְלִין, כָּלְהוֹן נָטְלִין לָקֳבֵל אַנְפּוֹי, דְּהַהוּא דְּאִתְמְנָא לְהַהוּא סִטְרָא. כַּד רוּחָא אִיתְעַר לְמֵיהַךְ לְסִטְרָא דְמִזְרָח, בָּטֵישׁ הַהוּא רוּחָא לְגַבֵּי אַנְפִּין דְּהַהוּא דְּקָיְימָא לְהַהוּא סִטְרָא, וְאִיהוּ נָטֵיל בְּקַדְמִיתָא, וְכָלְהוֹ עִמֵּיהּ כַּחֲדָא, דִּכְתִיב ׳וְאִישׁ אֶל עֵבֶר פָּנָיו יֵלֵכוּ אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ׳ (שם א, יב). הַאי רוּחַ, אִיהוּ רוּחַ מְמַלְּלָא. רוּחַ דְּכָלֵיל כָּל רוּחִין בְּגַוֵּיהּ. רוּחַ טָמִיר וְגָנִיז בְּגַוַּויְיהוּ. רוּחַ דָּא, אִיהוּ רוּחַ דְּכָלֵיל בְּרָזָא דִּלְתַתָּא, לָקֳבֵל תְּלַת קִידּוּשִׁין דְּאִתְקַדַּשׁ בְּהוֹן כַּחֲדָא. וְאִינוּן ׳קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ׳, לָקֳבֵל תְּלַת זִימְנִין רוּחַ דִּכְתִיב הָכָא. ׳אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָׁמָּה הָרוּחַ׳ - חַד. ׳עַל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָׁם הָרוּחַ׳ - תְּרֵי. ׳שָׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת׳, תְּלַת. בְּגִין, דְּרוּחַ דָּא כָּלֵיל מִתְּלַת רוּחִין, רָזָא דְּחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ עִילָּאִין, דְּאִינוּן רָזָא דִּתְלַת קְדוּשָׁאן, דְּנָחֲתָא מֵהַהוּא קֹדֶשׁ עִילָּאָה, רוּחַ סְתִימָא, דְּכָל קְדוּשָׁאן מִנֵּיהּ תַּלְיָין.

תרגום

כְּשֶׁנּוֹשְׂאוֹת, כֻּלָּן נוֹשְׂאוֹת כְּנֶגֶד פָּנָיו, שֶׁל אוֹתוֹ הַמְּמֻנֶּה לְאוֹתוֹ הַצַּד. כְּשֶׁהָרוּחַ מִתְעוֹרֵר לָלֶכֶת לְצַד מִזְרָח, פּוֹגֵעַ אוֹתָהּ הָרוּחַ בִּפְנֵי אוֹתוֹ הָעוֹמֵד לְאוֹתוֹ הַצַּד, וְהוּא נוֹשֵׂא בַּתְּחִלָּה, וְכֻלָּן עִמּוֹ יַחַד, שֶׁכָּתוּב ׳וְאִישׁ אֶל עֵבֶר פָּנָיו יֵלֵכוּ אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ׳ (שם א). רוּחַ זֶה, הוּא רוּחַ מְדַבֶּרֶת. רוּחַ הַכּוֹלֶלֶת כָּל הָרוּחוֹת בְּתוֹכָהּ. רוּחַ טְמוּנָה וּגְנוּזָה בְּתוֹכָן. רוּחַ זוֹ, הִיא רוּחַ הַכְּלוּלָה בְּסוֹד שֶׁלְּמַטָּה, כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה קִדּוּשִׁים שֶׁנִּתְקַדֵּשׁ בָּהֶם יַחַד. וְהֵם ׳קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ׳, כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ פְּעָמִים ׳רוּחַ׳ שֶׁכָּתוּב כָּאן. ׳אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָׁמָּה הָרוּחַ׳ (יחזקאל א, יב) - אַחַת. ׳עַל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָׁם הָרוּחַ׳ (יחזקאל א, כ) - שְׁתַּיִם. ׳שָׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת׳ - שָׁלֹשׁ. מִשּׁוּם, שֶׁרוּחַ זוֹ כְּלוּלָה מִשָּׁלֹשׁ רוּחוֹת, סוֹד הַחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ הָעֶלְיוֹנוֹת, שֶׁהֵן סוֹד שָׁלֹשׁ קְדֻשּׁוֹת, הַיּוֹרְדוֹת מֵאוֹתוֹ הַקֹּדֶשׁ הָעֶלְיוֹן, רוּחַ סְתוּמָה, שֶׁכָּל הַקְּדֻשּׁוֹת מִמֶּנָּה תְּלוּיוֹת.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: כד נטלין, כלהון נטלין לקבל אנפוי, דההוא דאתמנא לההוא סטרא. כד רוחא איתער למיהך לסטרא דמזרח, בטיש ההוא רוחא לגבי אנפין דההוא דקיימא לההוא סטרא, ואיהו נטיל בקדמיתא, וכלהו עמיה כחדא, דכתיב ׳ואיש אל עבר פניו ילכו אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו׳ (שם א, יב). האי רוח, איהו רוח ממללא. רוח דכליל כל רוחין בגויה. רוח טמיר וגניז בגווייהו. רוח דא, איהו רוח דכליל ברזא דלתתא, לקבל תלת קידושין דאתקדש בהון כחדא. ואינון ׳קדוש קדוש קדוש׳, לקבל תלת זימנין רוח דכתיב הכא. ׳אל אשר יהיה שמה הרוח׳ - חד. ׳על אשר יהיה שם הרוח׳ - תרי. ׳שמה הרוח ללכת׳, תלת. בגין, דרוח דא כליל מתלת רוחין, רזא דחיות הקדש עילאין, דאינון רזא דתלת קדושאן, דנחתא מההוא קדש עילאה, רוח סתימא, דכל קדושאן מניה תליין.

התרגום: כשנושאות, כלן נושאות כנגד פניו, של אותו הממנה לאותו הצד. כשהרוח מתעורר ללכת לצד מזרח, פוגע אותה הרוח בפני אותו העומד לאותו הצד, והוא נושא בתחלה, וכלן עמו יחד, שכתוב ׳ואיש אל עבר פניו ילכו אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו׳ (שם א). רוח זה, הוא רוח מדברת. רוח הכוללת כל הרוחות בתוכה. רוח טמונה וגנוזה בתוכן. רוח זו, היא רוח הכלולה בסוד שלמטה, כנגד שלשה קדושים שנתקדש בהם יחד. והם ׳קדוש קדוש קדוש׳, כנגד שלש פעמים ׳רוח׳ שכתוב כאן. ׳אל אשר יהיה שמה הרוח׳ (יחזקאל א, יב) - אחת. ׳על אשר יהיה שם הרוח׳ (יחזקאל א, כ) - שתים. ׳שמה הרוח ללכת׳ - שלש. משום, שרוח זו כלולה משלש רוחות, סוד החיות הקדש העליונות, שהן סוד שלש קדשות, היורדות מאותו הקדש העליון, רוח סתומה, שכל הקדשות ממנה תלויות.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים