ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 48: יתרו בהמשכו - סוד אדם הכולל את הדמיות ורגלי החיות וגוני פניהן › פיסקה 18

׳מתחת כנפיהם׳ בצניעות - קבלת בעלי התשובה וידים שאינן עולות

זוהר חדש · יתרו בהמשכו - סוד אדם הכולל את הדמיות ורגלי החיות וגוני פניהן · מאמר 48 · פיסקה 18

לשון הזוהר

וִיהֵי אָדָם מִתַּחַת כַּנְפֵיהֶם, הַאי לְקַבְּלָא מָארֵיהוֹן דִּתְיוּבְתָּא לְגַבַּיְיהוּ, דְּהָא יָמִינָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, פְּרִישָׂא לְקַבְּלָא כָּל אִינוּן דְּתָיְיבִין לְגַבֵּיהּ. מִתַּחַת כַּנְפֵיהֶם, אַמַּאי, בְּגִין צְנִיעוּ, דְּהָא מָארֵיהוֹן דִּתְיוּבְתָּא צְנִיעוּ אִצְטְרִיךְ, דְּלָא לְמִנְדַע בְּהוּ אַחֲרָא, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר ׳כְּסוּי חֲטָאָה׳ (תהלים לב, א). רָזָא דָא, דְּלָא סָלְקִין יְדַיְיהוּ לְעֵילָא, כְּמָא דִּבְנֵי נְשָׁא דְּיָדַיְיהוּ סָלְקִין לְעֵילָא עַל רֵישַׁיְיהוּ, וְהַנֵּי לָאו הָכֵי, דְּהָא מִתְּחוֹת גַּדְפַיְיהוּ לָא נָפְקֵי לְבַר, דְּהָא גַּדְפַיְיהוּ וְאַנְפַּיְיהוּ פְּרִידָן אִינוּן לְעֵילָא. כְּמָא דְאָמַר (יחזקאל א׳:י״א) ׳וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם פְּרֻדוֹת מִלְמָעְלָה׳. דְּאִתְפָּרְשָׁן כַּד לָא מִתְתַּקְנָן גּוֹ כּוּרְסַיָיא כִּדְקָא אֲמָרָן. וְאִלֵּין יָדַיִן לָא אִתְחַזְּיָין כְּלַל לְסָלְקָא לְעֵילָא, מִגּוֹ דְּאִתְגַּלְּיָין, וְעַל דָּא מִתַּחַת כַּנְפֵיהֶם כְּתִיב.

תרגום

וִיהֵי אָדָם מִתַּחַת כַּנְפֵיהֶם, זֶה לְקַבֵּל רִבּוֹנָם שֶׁל בַּעֲלֵי הַתְּשׁוּבָה אֶצְלָם, שֶׁהֲרֵי יְמִינוֹ שֶׁל הקב"ה, פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל כָּל אוֹתָם הַשָּׁבִים אֵלָיו. מִתַּחַת כַּנְפֵיהֶם, לָמָּה, מִשּׁוּם צְנִיעוּת, שֶׁהֲרֵי לְבַעֲלֵי הַתְּשׁוּבָה צְרִיכָה צְנִיעוּת, שֶׁלֹּא יֵדַע בָּהֶם אַחֵר, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר ׳כְּסוּי חֲטָאָה׳ (תהלים לב, א). סוֹד זֶה, שֶׁאֵין מְרִימוֹת יְדֵיהֶן לְמַעְלָה, כְּמוֹ בְּנֵי אָדָם שֶׁיְּדֵיהֶם עוֹלוֹת לְמַעְלָה עַל רֹאשָׁם, וְאֵלֶּה אֵינָן כֵּן, שֶׁהֲרֵי מִתַּחַת כַּנְפֵיהֶן אֵינָן יוֹצְאוֹת הַחוּצָה, שֶׁהֲרֵי כַּנְפֵיהֶן וּפְנֵיהֶן פְּרוּדוֹת הֵן לְמַעְלָה. כְּמוֹ שֶׁאָמַר (יחזקאל א׳:י״א) ׳וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם פְּרֻדוֹת מִלְמָעְלָה׳ (יחזקאל א, יא) - שֶׁנִּפְרָדוֹת כְּשֶׁאֵינָן מִתְתַּקְּנוֹת בַּכִּסֵּא כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וְאֵלֶּה הַיָּדַיִם אֵינָן נִרְאוֹת כְּלָל לַעֲלוֹת לְמַעְלָה, מִתּוֹךְ שֶׁנִּגְלוֹת, וְעַל זֶה ׳מִתַּחַת כַּנְפֵיהֶם׳ כָּתוּב.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ויהי אדם מתחת כנפיהם, האי לקבלא מאריהון דתיובתא לגבייהו, דהא ימינא דקודשא בריך הוא, פרישא לקבלא כל אינון דתייבין לגביה. מתחת כנפיהם, אמאי, בגין צניעו, דהא מאריהון דתיובתא צניעו אצטריך, דלא למנדע בהו אחרא, כמא דאת אמר ׳כסוי חטאה׳ (תהלים לב, א). רזא דא, דלא סלקין ידייהו לעילא, כמא דבני נשא דידייהו סלקין לעילא על רישייהו, והני לאו הכי, דהא מתחות גדפייהו לא נפקי לבר, דהא גדפייהו ואנפייהו פרידן אינון לעילא. כמא דאמר (יחזקאל א׳:י״א) ׳ופניהם וכנפיהם פרדות מלמעלה׳. דאתפרשן כד לא מתתקנן גו כורסייא כדקא אמרן. ואלין ידין לא אתחזיין כלל לסלקא לעילא, מגו דאתגליין, ועל דא מתחת כנפיהם כתיב.

התרגום: ויהי אדם מתחת כנפיהם, זה לקבל רבונם של בעלי התשובה אצלם, שהרי ימינו של הקב"ה, פשוטה לקבל כל אותם השבים אליו. מתחת כנפיהם, למה, משום צניעות, שהרי לבעלי התשובה צריכה צניעות, שלא ידע בהם אחר, כמו שאתה אומר ׳כסוי חטאה׳ (תהלים לב, א). סוד זה, שאין מרימות ידיהן למעלה, כמו בני אדם שידיהם עולות למעלה על ראשם, ואלה אינן כן, שהרי מתחת כנפיהן אינן יוצאות החוצה, שהרי כנפיהן ופניהן פרודות הן למעלה. כמו שאמר (יחזקאל א׳:י״א) ׳ופניהם וכנפיהם פרדות מלמעלה׳ (יחזקאל א, יא) - שנפרדות כשאינן מתתקנות בכסא כמו שאמרנו. ואלה הידים אינן נראות כלל לעלות למעלה, מתוך שנגלות, ועל זה ׳מתחת כנפיהם׳ כתוב.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: