ערבוב הנביאים במראות שבחוץ - ׳קול דממה דקה׳ ומראה האספקלריה
זוהר חדש · יתרו בהמשכו - ׳נפתחו השמים׳ בגלות ומראה החשמל וארבע החיות · מאמר 47 · פיסקה 18
לשון הזוהר
וְאִי תֵימָא כָּל אִינוּן נְבִיאִים בַּר משֶׁה נְבִיאָה מְהֵימְנָא, כָּלְהוֹ מִתְעַרְבְּבֵי דַּעְתַּיְיהוּ כַּד מָטֵי לְגוֹ חַשְׁמַל, וְהוּא יָכֵיל לְמֵיקַם עַל דָּא. אֶלָּא בְּגִין רוּחַ נְבוּאָה הֲוָה קָאֲמַר מִלִּין, וּבְגִין רְחִימוּ דְיִשְׂרָאֵל אִיתְגְּלֵי כָּל חֶזְוָון דִּלְבַר. כָּלְהוֹ מִתְעַרְבְּבֵי, וְכָלְהוֹ בְּעִרְבּוּבְיָא. וְחֵיזוּ פְּנִימָאָה אִיהוּ חֵיזוּ בִּלְחִישׁוּ, כְּמָא דַּאֲמַר (מלכים א י״ט:י״ב) ׳וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה׳. וְדָא אִיהוּ רָזָא, דִּדְיוּקְנָא דְּכָלֵיל כָּל דִּיוּקְנִין בְּחֵיזוּ דִלְעֵילָא, קוֹל עִילָּאָה, בִּלְחִישׁוּ דִּלְעֵילָא, דְּמִנֵּיהּ נָפְקֵי כָּל דִּיוּקְנִין. קוֹל לְתַתָּא, כְּהַהוּא קוֹל עִילָּאָה דְּנָקֵיט בְּגַוֵּיהּ כָּל דְּיוֹקְנִין. וּבְגִין דְּדָא אִיהוּ בִּלְחִישׁוּ, כַּד נְבִיאָה מָטֵי לְגַבֵּיהּ, נָהֵיר בֵּיהּ עַיְינִין, וְנָהֲרִין רַעֲיוֹנִין. וְזֶה מַרְאֵיהֶן, דְּהָא לֵית לוֹן חֵיזוּ, אֶלָּא מִגּוֹ רָזָא דְּאַסְפַּקְלַרְיָא דְּנָהֲרָא לְעֵילָא, דְּאִיהוּ חֵיזוּ דִּילְהוֹן, וְחֶזְוָוא דְּכֹלָּא, וְכֹלָּא נָהֲרִין בְּהַהוּא נְהוֹרָא.
תרגום
וְאִם תֹּאמַר, כָּל אוֹתָם הַנְּבִיאִים, חוּץ מִמֹּשֶׁה הַנָּבִיא הַנֶּאֱמָן, כֻּלָּם נִתְעָרְבְּבָה דַּעְתָּם כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְתוֹךְ הַחַשְׁמַל, וְהוּא יָכוֹל לַעֲמֹד עַל זֶה. אֶלָּא מִשּׁוּם רוּחַ נְבוּאָה הָיָה אוֹמֵר דְּבָרִים, וּמִשּׁוּם אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל נִגְלוּ כָּל הַמַּרְאוֹת שֶׁבַּחוּץ. כֻּלָּם נִתְעָרְבְּבוּ, וְכֻלָּם בְּעִרְבּוּבְיָה. וְהַמַּרְאֶה הַפְּנִימִי הוּא מַרְאֶה בִּלְחִישָׁה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (מלכים א י״ט:י״ב) ׳וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה׳ (מלכים א יט, יב) - וְזֶה הוּא הַסּוֹד, שֶׁל הַדְּמוּת הַכּוֹלֶלֶת כָּל הַדְּמֻיּוֹת בְּמַרְאֶה שֶׁלְּמַעְלָה, קוֹל עֶלְיוֹן, בִּלְחִישָׁה שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁמִּמֶּנּוּ יוֹצְאוֹת כָּל הַדְּמֻיּוֹת. קוֹל לְמַטָּה, כְּאוֹתוֹ הַקּוֹל הָעֶלְיוֹן הָאוֹחֵז בְּתוֹכוֹ כָּל הַדְּמֻיּוֹת. וּמִשּׁוּם שֶׁזֶּה הוּא בִּלְחִישָׁה, כְּשֶׁהַנָּבִיא מַגִּיעַ אֵלָיו, מְאִירוֹת בּוֹ הָעֵינַיִם, וּמְאִירוֹת הַמַּחְשָׁבוֹת. ׳וְזֶה מַרְאֵיהֶן׳, שֶׁהֲרֵי אֵין לָהֶן מַרְאֶה, אֶלָּא מִתּוֹךְ סוֹד הָאַסְפַּקְלַרְיָה הַמְּאִירָה לְמַעְלָה, שֶׁהוּא מַרְאֵיהֶן, וּמַרְאֶה הַכֹּל, וְהַכֹּל מְאִירִים בְּאוֹתָהּ הָאוֹרָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ואי תימא כל אינון נביאים בר משה נביאה מהימנא, כלהו מתערבבי דעתייהו כד מטי לגו חשמל, והוא יכיל למיקם על דא. אלא בגין רוח נבואה הוה קאמר מלין, ובגין רחימו דישראל איתגלי כל חזוון דלבר. כלהו מתערבבי, וכלהו בערבוביא. וחיזו פנימאה איהו חיזו בלחישו, כמא דאמר (מלכים א י״ט:י״ב) ׳ואחר האש קול דממה דקה׳. ודא איהו רזא, דדיוקנא דכליל כל דיוקנין בחיזו דלעילא, קול עילאה, בלחישו דלעילא, דמניה נפקי כל דיוקנין. קול לתתא, כההוא קול עילאה דנקיט בגויה כל דיוקנין. ובגין דדא איהו בלחישו, כד נביאה מטי לגביה, נהיר ביה עיינין, ונהרין רעיונין. וזה מראיהן, דהא לית לון חיזו, אלא מגו רזא דאספקלריא דנהרא לעילא, דאיהו חיזו דילהון, וחזווא דכלא, וכלא נהרין בההוא נהורא.
התרגום: ואם תאמר, כל אותם הנביאים, חוץ ממשה הנביא הנאמן, כלם נתערבבה דעתם כשהגיעו לתוך החשמל, והוא יכול לעמד על זה. אלא משום רוח נבואה היה אומר דברים, ומשום אהבת ישראל נגלו כל המראות שבחוץ. כלם נתערבבו, וכלם בערבוביה. והמראה הפנימי הוא מראה בלחישה, כמו שאמר (מלכים א י״ט:י״ב) ׳ואחר האש קול דממה דקה׳ (מלכים א יט, יב) - וזה הוא הסוד, של הדמות הכוללת כל הדמיות במראה שלמעלה, קול עליון, בלחישה שלמעלה, שממנו יוצאות כל הדמיות. קול למטה, כאותו הקול העליון האוחז בתוכו כל הדמיות. ומשום שזה הוא בלחישה, כשהנביא מגיע אליו, מאירות בו העינים, ומאירות המחשבות. ׳וזה מראיהן׳, שהרי אין להן מראה, אלא מתוך סוד האספקלריה המאירה למעלה, שהוא מראיהן, ומראה הכל, והכל מאירים באותה האורה.