ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 46: יתרו בהמשכו - סיום סתרי הפרצוף בספר תולדות אדם ו ׳ויהי בשלשים שנה׳ ביחזקאל › פיסקה 8

רוח אחר רוח השורים על האדם - אמת שמצד הנשמה ושקר שמצד הרוחות

זוהר חדש · יתרו בהמשכו - סיום סתרי הפרצוף בספר תולדות אדם ו ׳ויהי בשלשים שנה׳ ביחזקאל · מאמר 46 · פיסקה 8

לשון הזוהר

וְאַתְיָין אִינוּן תְּרֵין רוּחִין, וְחַד נִשְׁמָתָא דְּגִזְעָא דְּהַהוּא בַּר נָשׁ, ע' דַּרְגִּין לַאֲחוֹרָא, וְשָׁארָן עַל הַהוּא בַּר נָשׁ, רוּחָא בָּתַר רוּחָא, וְאוֹדְעֵי לֵיהּ מִלִּין בְּעָלְמָא, מִנַּיְיהוּ קְשׁוֹט וּמִנַּיְיהוּ לָאו קְשׁוֹט. מִנַּיְיהוּ קְשׁוֹט, מִסִּטְרָא דְּנִשְׁמְתָא עַרְטִילָאָה. דְּהָא אַשְׁכְּחָא תַּמָּן נַיְיחָא. וּמִנַיְיהוּ לָאו קְשׁוֹט, מִסִּטְרָא דְּאִינוּן רוּחִין. וּלְזִמְנִין, אִינוּן רוּחִין אוֹדְעִין לֵיהּ מִילֵי קְשׁוֹט, לִזְמַן קָרִיב. וְהָא אִיהִי נִשְׁמָתָא דְּלָא אַשְׁכְּחַת פֵּירוּקָא, מֵע' דַּרְגִּין לַאֲחוֹרָא. כְּדֵין, כּוֹכָב שַׁבְּתָאי מָשִׁיךְ לְהַאי עָלְמָא, אִינוּן רוּחִין. וּבְגִינָהּ לָא דָּחִיל הַהוּא בַּר נָשׁ, כַּד שָׁרָאן עֲלוֹהִי, וְלָא אִזְדַּעְזַע. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּמַאן דְּאִית לֵיהּ זְכוּ דַּאֲבָהָן, לְסַיְיעָא בְּכָל אִינוּן עוֹבָדִין.

תרגום

וּבָאוֹת אוֹתָן שְׁתֵּי הָרוּחוֹת, וּנְשָׁמָה אַחַת מִגֶּזַע אוֹתוֹ הָאָדָם, שִׁבְעִים דְּרָגוֹת לְאָחוֹר, וְשׁוֹרוֹת עַל אוֹתוֹ הָאָדָם, רוּחַ אַחַר רוּחַ, וּמוֹדִיעוֹת לוֹ דְּבָרִים בָּעוֹלָם, מֵהֶם אֱמֶת וּמֵהֶם לֹא אֱמֶת. מֵהֶם אֱמֶת, מִצַּד הַנְּשָׁמָה הָעֲרֻמָּה. שֶׁהֲרֵי מָצְאָה שָׁם מְנוּחָה. וּמֵהֶם לֹא אֱמֶת, מִצַּד אוֹתָן הָרוּחוֹת. וְלִפְעָמִים, אוֹתָן הָרוּחוֹת מוֹדִיעוֹת לוֹ דְּבָרִים אֲמִתִּיִּים, לִזְמַן קָרוֹב. וַהֲרֵי הִיא נְשָׁמָה שֶׁלֹּא מָצְאָה פְּדוּת, מִשִּׁבְעִים דְּרָגוֹת לְאָחוֹר. אָז, כּוֹכַב שַׁבְּתַאי מוֹשֵׁךְ לָעוֹלָם הַזֶּה אוֹתָן הָרוּחוֹת. וּבִגְלָלָהּ לֹא פָּחַד אוֹתוֹ הָאָדָם, כְּשֶׁשָּׁרוּ עָלָיו, וְלֹא נִרְעַד. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ זְכוּת אָבוֹת, לְסַיֵּעַ בְּכָל אוֹתָם הַמַּעֲשִׂים.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ואתיין אינון תרין רוחין, וחד נשמתא דגזעא דההוא בר נש, ע' דרגין לאחורא, ושארן על ההוא בר נש, רוחא בתר רוחא, ואודעי ליה מלין בעלמא, מנייהו קשוט ומנייהו לאו קשוט. מנייהו קשוט, מסטרא דנשמתא ערטילאה. דהא אשכחא תמן נייחא. ומנייהו לאו קשוט, מסטרא דאינון רוחין. ולזמנין, אינון רוחין אודעין ליה מילי קשוט, לזמן קריב. והא איהי נשמתא דלא אשכחת פירוקא, מע' דרגין לאחורא. כדין, כוכב שבתאי משיך להאי עלמא, אינון רוחין. ובגינה לא דחיל ההוא בר נש, כד שראן עלוהי, ולא אזדעזע. זכאה חולקיה דמאן דאית ליה זכו דאבהן, לסייעא בכל אינון עובדין.

התרגום: ובאות אותן שתי הרוחות, ונשמה אחת מגזע אותו האדם, שבעים דרגות לאחור, ושורות על אותו האדם, רוח אחר רוח, ומודיעות לו דברים בעולם, מהם אמת ומהם לא אמת. מהם אמת, מצד הנשמה הערמה. שהרי מצאה שם מנוחה. ומהם לא אמת, מצד אותן הרוחות. ולפעמים, אותן הרוחות מודיעות לו דברים אמתיים, לזמן קרוב. והרי היא נשמה שלא מצאה פדות, משבעים דרגות לאחור. אז, כוכב שבתאי מושך לעולם הזה אותן הרוחות. ובגללה לא פחד אותו האדם, כששרו עליו, ולא נרעד. אשרי חלקו של מי שיש לו זכות אבות, לסיע בכל אותם המעשים.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים