ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 46: יתרו בהמשכו - סיום סתרי הפרצוף בספר תולדות אדם ו ׳ויהי בשלשים שנה׳ ביחזקאל › פיסקה 4

שלשה סימנים שבכתף - מעשה קורקפנ"י ושמרירו"ן בענף שבתאי בגלוי הראש

זוהר חדש · יתרו בהמשכו - סיום סתרי הפרצוף בספר תולדות אדם ו ׳ויהי בשלשים שנה׳ ביחזקאל · מאמר 46 · פיסקה 4

לשון הזוהר

עַל כִּתְפֵיהּ שְׂמָאלָא, אִית תְּלַת רְשִׁימִין. ב' סוּמְקִין, וְחַד אוּכָם. בְּרַם אוּכָם אִית לֵיהּ תּוֹעַלְתָּא. הַאי מָשִׁיךְ לְאִתְקְרָבָא בִּבְנֵי נָשָׁא, וְאָחִיד בְּהוּ, דְּלָא יַחְשְׁבוּן לֵיהּ כִּסְגִירָא. מוּמָא אִתְיְילֵיד בֵּיהּ בְּלֵילָא, בְּחַד יוֹמָא דְסִתְוָוא, בְּיוֹמֵי דְּעוּלֵימוֹי, דְּאָכַל נוּנָא וְשָׁתָה מַיָא, וּנְפַק לְבַר. וּבְהַהוּא שַׁעֲתָא הֲוָה שַׁלִּיט כּוֹכָב שַׁבְּתָאי בְּעָלְמָא, וְחַד עֲנָפָא דִילֵיהּ הֲוָה מָשִׁיךְ לְאִתְפַּשְּׁטָא לְתַתָּא, וּנְפַק אִיהוּ בְּגִילוּיָיא דְּרֵישָׁא, וּמְחָה בֵיהּ עַל יְדָא דְּקורקפנ"י וְשׁמרירו"ן תְּרֵין רוּחִין דְּשָׁלְטִין בְּהַהוּא עֲנָפָא. וְכָךְ אִתְמְחֵי הַאי בַּר נָשׁ, רָשְׁמוּ בֵיהּ תְּרֵין רְשִׁימִין סוּמְקִין. וְהַהוּא עֲנָפָא רְשִׁים בֵּיהּ הַהוּא רְשִׁימוּ אוּכְמָא. דְּהָא מִילּוֹי דְּשַׁבְּתָאי בְּאוּכָם אִשְׁתַּמַּשׁ.

תרגום

עַל כְּתֵפוֹ הַשְּׂמָאלִית, יֵשׁ שְׁלֹשָׁה סִימָנִים. שְׁנַיִם אֲדֻמִּים, וְאֶחָד שָׁחֹר. אֲבָל הַשָּׁחֹר יֵשׁ בּוֹ תּוֹעֶלֶת. זֶה נִמְשָׁךְ לְהִתְקָרֵב לִבְנֵי אָדָם, וְנֶאֱחָז בָּהֶם, שֶׁלֹּא יַחְשְׁבוּ אוֹתוֹ כִּמְצֹרָע. מוּם נוֹלַד בּוֹ בַּלַּיְלָה, בְּיוֹם אֶחָד שֶׁל חֹרֶף, בִּימֵי נְעוּרָיו, שֶׁאָכַל דָּג וְשָׁתָה מַיִם, וְיָצָא הַחוּצָה. וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה שׁוֹלֵט כּוֹכַב שַׁבְּתַאי בָּעוֹלָם, וְעָנָף אֶחָד שֶׁלּוֹ הָיָה נִמְשָׁךְ לְהִתְפַּשֵּׁט לְמַטָּה, וְיָצָא הוּא בְּגִלּוּי הָרֹאשׁ, וְהִכָּהוּ בּוֹ עַל יְדֵי קורקפנ"י וְשמרירו"ן, שְׁנֵי רוּחוֹת הַשּׁוֹלְטִים בְּאוֹתוֹ הֶעָנָף. וְכָךְ נִפְגַּע אָדָם זֶה, נִרְשְׁמוּ בּוֹ שְׁנֵי סִימָנִים אֲדֻמִּים. וְאוֹתוֹ הֶעָנָף נִרְשַׁם בּוֹ אוֹתוֹ הַסִּימָן הַשָּׁחֹר. שֶׁהֲרֵי דְּבָרָיו שֶׁל שַׁבְּתַאי בְּשָׁחֹר מִשְׁתַּמְּשִׁים.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: על כתפיה שמאלא, אית תלת רשימין. ב' סומקין, וחד אוכם. ברם אוכם אית ליה תועלתא. האי משיך לאתקרבא בבני נשא, ואחיד בהו, דלא יחשבון ליה כסגירא. מומא אתייליד ביה בלילא, בחד יומא דסתווא, ביומי דעולימוי, דאכל נונא ושתה מיא, ונפק לבר. ובההוא שעתא הוה שליט כוכב שבתאי בעלמא, וחד ענפא דיליה הוה משיך לאתפשטא לתתא, ונפק איהו בגילוייא דרישא, ומחה ביה על ידא דקורקפנ"י ושמרירו"ן תרין רוחין דשלטין בההוא ענפא. וכך אתמחי האי בר נש, רשמו ביה תרין רשימין סומקין. וההוא ענפא רשים ביה ההוא רשימו אוכמא. דהא מילוי דשבתאי באוכם אשתמש.

התרגום: על כתפו השמאלית, יש שלשה סימנים. שנים אדמים, ואחד שחר. אבל השחר יש בו תועלת. זה נמשך להתקרב לבני אדם, ונאחז בהם, שלא יחשבו אותו כמצרע. מום נולד בו בלילה, ביום אחד של חרף, בימי נעוריו, שאכל דג ושתה מים, ויצא החוצה. ובאותה שעה היה שולט כוכב שבתאי בעולם, וענף אחד שלו היה נמשך להתפשט למטה, ויצא הוא בגלוי הראש, והכהו בו על ידי קורקפנ"י ושמרירו"ן, שני רוחות השולטים באותו הענף. וכך נפגע אדם זה, נרשמו בו שני סימנים אדמים. ואותו הענף נרשם בו אותו הסימן השחר. שהרי דבריו של שבתאי בשחר משתמשים.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים