עמידת התשובה מאלול - ימי הרעה בתמוז ואב שאותיותיהם שולטות
זוהר חדש · יתרו בהמשכו - סיום סתרי הפרצוף בספר תולדות אדם ו ׳ויהי בשלשים שנה׳ ביחזקאל · מאמר 46 · פיסקה 2
לשון הזוהר
דְּהָא מֵאֱלוּל קָיְימָא תְּשׁוּבָה, וְאַתְוָון סָלְקִין לְגַבָּהּ, וּבְנֵי עָלְמָא מִתְהַדְּרָן מֵחוֹבַיְיהוּ, וּמִתְהַדְּרָן לְאַתְוָון, וְקָיְימִין עַל עָלְמָא תְּרֵין יְרָחִין, וּמִסְתַּלְּקִין טֵבֵת וּשְׁבָט. מֵז' בַּאֲדָר נָפְקִין אִלֵּין אָחֳרָנִין, כְּמָא דְּאִתְּמָר. וְאִלֵּין דְּמִתְאַחֲדָן בְּהוּ, מְקַדְּמֵי רַחֲמֵי בְּאִלֵּין יוֹמִין. וּתְרֵין יְרָחִין אָחֳרָנִין אִתְטַמְּרָן כָּלְהוֹ, וְאִלֵּין תַּמּוּז וְאָב. וְנָפְקִין יְמֵי הָרָעָה בְּאַתְוָותַיְיהוּ וְשָׁלְטִין אִלֵּין עַל עָלְמָא, וְאָחֳרָנִין אִתְטַמָּרוּ. וּבְגִין כָּךְ, בְּאִינוּן יוֹמִין, זַכָּאָה אִיהוּ מַאן דְּאִשְׁתְּזֵיב מִנַּיְיהוּ.
תרגום
שֶׁהֲרֵי מֵאֱלוּל עוֹמֶדֶת הַתְּשׁוּבָה, וְהָאוֹתִיּוֹת עוֹלוֹת אֵלֶיהָ, וּבְנֵי הָעוֹלָם חוֹזְרִים מֵחֶטְאֵיהֶם, וְחוֹזְרִים לָאוֹתִיּוֹת, וְעוֹמְדִים עַל הָעוֹלָם שְׁנֵי חֳדָשִׁים, וּמִסְתַּלְּקִים טֵבֵת וּשְׁבָט. מִשִּׁבְעָה בַּאֲדָר יוֹצְאוֹת אֵלֶּה הָאֲחֵרוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר. וְאֵלֶּה הַנֶּאֱחָזִים בָּהֶן, מַקְדִּימִים רַחֲמִים בְּיָמִים אֵלֶּה. וּשְׁנֵי חֳדָשִׁים אֲחֵרִים נִטְמָנִים כֻּלָּם, וְאֵלֶּה תַּמּוּז וְאָב. וְיוֹצְאִים יְמֵי הָרָעָה בְּאוֹתִיּוֹתֵיהֶם וְשׁוֹלְטִים אֵלֶּה עַל הָעוֹלָם, וַאֲחֵרִים נִטְמָנִים. וּמִשּׁוּם כָּךְ, בְּיָמִים הָהֵם, אַשְׁרֵי מִי שֶׁנִּצָּל מֵהֶם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: דהא מאלול קיימא תשובה, ואתוון סלקין לגבה, ובני עלמא מתהדרן מחובייהו, ומתהדרן לאתוון, וקיימין על עלמא תרין ירחין, ומסתלקין טבת ושבט. מז' באדר נפקין אלין אחרנין, כמא דאתמר. ואלין דמתאחדן בהו, מקדמי רחמי באלין יומין. ותרין ירחין אחרנין אתטמרן כלהו, ואלין תמוז ואב. ונפקין ימי הרעה באתוותייהו ושלטין אלין על עלמא, ואחרנין אתטמרו. ובגין כך, באינון יומין, זכאה איהו מאן דאשתזיב מנייהו.
התרגום: שהרי מאלול עומדת התשובה, והאותיות עולות אליה, ובני העולם חוזרים מחטאיהם, וחוזרים לאותיות, ועומדים על העולם שני חדשים, ומסתלקים טבת ושבט. משבעה באדר יוצאות אלה האחרות, כמו שנאמר. ואלה הנאחזים בהן, מקדימים רחמים בימים אלה. ושני חדשים אחרים נטמנים כלם, ואלה תמוז ואב. ויוצאים ימי הרעה באותיותיהם ושולטים אלה על העולם, ואחרים נטמנים. ומשום כך, בימים ההם, אשרי מי שנצל מהם.