יפיו של יעקב כאדם הראשון - ספרי חנוך ויצירה שלמד ׳יושב אהלים׳
זוהר חדש · יתרו בהמשכו - סיום סתרי הפרצוף בספר תולדות אדם ו ׳ויהי בשלשים שנה׳ ביחזקאל · מאמר 46 · פיסקה 13
לשון הזוהר
וְאִתְעָרוּ, שׁוּפְרֵיהּ דְּיַעֲקֹב אָבִינוּ, מֵעֵין שׁוּפְרֵיהּ דְּאָדָם קַדְמָאָה. בְּגִין דְּיַעֲקֹב יוֹשֵׁב אוֹהָלִים, וְאוֹלִיף תַּמָּן, בְּבֵית שֵׁם וְעֵבֶר וְאַבְרָהָם וְיִצְחָק, לְמִפְלַח לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. בְּגִין דְּאִיהוּ בְּכוֹר, דִּכְתִיב ׳בְּנִי בְּכוֹרִי יִשְׂרָאֵל׳ (שמות ד, כב), וַעֲבוֹדָה בִּבְכוֹרוֹת הֲוָה. וַדַּאי, סִפְרָא דְּאָדָם קַדְמָאָה, הֲוָה לֵיהּ לְיַעֲקֹב. וְסִפְרָא דַּחֲנוֹךְ. וְסֵפֶר יְצִירָה דְּאַבְרָהָם אָבִינוּ. וְהָא אִיתְרְעוּ, מַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה דְּאַבְרָהָם אָבִינוּ, ד' מְאָה פִּרְקֵי הַוְיָין. וּמִכָּל אִינוּן סִפְרִין, אוֹלִיף יַעֲקֹב אָבִינוּ ׳אִישׁ תַּם יוֹשֵׁב אֹהָלִים׳, חָכְמָתָא סַגִּיאָה, וַהֲוָה שׁוּפְרֵיהּ וְשִׁרְטוּטִין דְּיַעֲקֹב, כְּגַוְונָא דְּשִׁרְטוּטִין דְּאָדָם קַדְמָאָה.
תרגום
וְעוֹרְרוּ, יָפְיוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ, מֵעֵין יָפְיוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן. מִשּׁוּם שֶׁיַּעֲקֹב יוֹשֵׁב אֹהָלִים, וְלָמַד שָׁם, בְּבֵית שֵׁם וְעֵבֶר וְאַבְרָהָם וְיִצְחָק, לַעֲבֹד אֶת הקב"ה. מִשּׁוּם שֶׁהוּא בְּכוֹר, שֶׁכָּתוּב ׳בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל׳ (שמות ד, כב), וַעֲבוֹדָה בַּבְּכוֹרוֹת הָיְתָה. וַדַּאי, סֵפֶר שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, הָיָה לְיַעֲקֹב. וְסֵפֶר שֶׁל חֲנוֹךְ. וְסֵפֶר יְצִירָה שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וַהֲרֵי נִתְעוֹרֵר, מַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, אַרְבַּע מֵאוֹת פְּרָקִים הָיוּ. וּמִכָּל אוֹתָם הַסְּפָרִים, לָמַד יַעֲקֹב אָבִינוּ - ׳אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים׳ - חָכְמָה רַבָּה, וְהָיָה יָפְיוֹ וְקַוֵּי פָּנָיו שֶׁל יַעֲקֹב, כְּעֵין קַוֵּי פָּנָיו שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ואתערו, שופריה דיעקב אבינו, מעין שופריה דאדם קדמאה. בגין דיעקב יושב אוהלים, ואוליף תמן, בבית שם ועבר ואברהם ויצחק, למפלח לקודשא בריך הוא. בגין דאיהו בכור, דכתיב ׳בני בכורי ישראל׳ (שמות ד, כב), ועבודה בבכורות הוה. ודאי, ספרא דאדם קדמאה, הוה ליה ליעקב. וספרא דחנוך. וספר יצירה דאברהם אבינו. והא איתרעו, מסכת עבודה זרה דאברהם אבינו, ד' מאה פרקי הויין. ומכל אינון ספרין, אוליף יעקב אבינו ׳איש תם יושב אהלים׳, חכמתא סגיאה, והוה שופריה ושרטוטין דיעקב, כגוונא דשרטוטין דאדם קדמאה.
התרגום: ועוררו, יפיו של יעקב אבינו, מעין יפיו של אדם הראשון. משום שיעקב יושב אהלים, ולמד שם, בבית שם ועבר ואברהם ויצחק, לעבד את הקב"ה. משום שהוא בכור, שכתוב ׳בני בכרי ישראל׳ (שמות ד, כב), ועבודה בבכורות היתה. ודאי, ספר של אדם הראשון, היה ליעקב. וספר של חנוך. וספר יצירה של אברהם אבינו. והרי נתעורר, מסכת עבודה זרה של אברהם אבינו, ארבע מאות פרקים היו. ומכל אותם הספרים, למד יעקב אבינו - ׳איש תם ישב אהלים׳ - חכמה רבה, והיה יפיו וקוי פניו של יעקב, כעין קוי פניו של אדם הראשון.
מן המפרשים
יהל אור: מן המקבילה בבא מאמר יז, ז (מג:) ◆ דא בן בכור כו'. ר"ל ת"ת כמש"ו והוא נוטל שני חלקים דעת דחו"ג ונוקבא נוטלת דעת א' כידוע. ובהאי בכור נרמז גבורה שהוא חלק שני. ולפי שבחכמה עלאה אין שם דין לפיכך לא נרמז שם גבורה בפירוש רק בכללא:…
אור החמה: מן המקבילה בבא מאמר יז, ז (מג:) קדש דא קדושה עילאה כי לפי האמת כולם בחכמה וכולם קדש אמנם מלה זו מורה על חכמה שבחכמה הקדומה הדביק' בכתר. וז"ש רזא דחכמתא עילאה כלומר בחי' היותר עליונה שבחכמה. דמתמן כולא אתקדש והיינו אומ' קַדֶש…
הסולם: מן המקבילה בבא מאמר יז, ז (מג:) וכל אינון ד' וכו': וכל אלו הארבע חו"ב תו"מ, נרמזו כאן, בפרשה א', קדש, כי קדש, היא קדושה העליונה, שהיא סוד חכמה העליונה, הנקראת קדושה, שמשם התקדש הכל בסוד הגניזו העליונה, הנקראת קדש. לי, היא…