ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 46: יתרו בהמשכו - סיום סתרי הפרצוף בספר תולדות אדם ו ׳ויהי בשלשים שנה׳ ביחזקאל › פיסקה 12

׳ימים יצרו׳ במנין משכ"ו - שבעים שנות דוד מ ׳טפחות׳ שהן ט' פחות

זוהר חדש · יתרו בהמשכו - סיום סתרי הפרצוף בספר תולדות אדם ו ׳ויהי בשלשים שנה׳ ביחזקאל · מאמר 46 · פיסקה 12

לשון הזוהר

יָמִים יוּצָרוּ, לְכָלְהוֹ יוֹמִין עִילָּאִין, כְּמִנְיַן מִשְׁכ"וּ וּקְחוּ לָכֶם. מִשְׁכוּ יוֹמִין עִילָּאִין, לְאַנְהָרָא לְיוֹמִין תַּתָּאִין. שס"ה וּרְבִיעַ יוֹם. וּמִקְצַת יוֹמָא כְּכוּלֵי יוֹמָא, לְחוּשְׁבַּן מִשְׁכוּ. וּמַאן דְּמָשִׁיךְ מִתַּמָּן מָשִׁיךְ נְהִירוּ לְסִיהֲרָא לְקַדְּשָׁא לָהּ. וְלֹא אֶחָד בָּהֶם, דָּא דָוִד מְשִׁיחָא. דְּלָא הֲווֹ לֵיהּ יוֹמִין לְאִתְנַהֲרָא, וְאִיהוּ מָשִׁיךְ לֵיהּ שִׁבְעִין שְׁנִין. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (תהלים לט) הִנֵּה טְפָחוֹת נָתַתָּ יָמַי. מַאי טְפָחוֹת, ט' פָּחוֹת. טַב הָכָא דְּפָחֵית לוֹן מִיּוֹמוֹי דְּאָדָם, לְמֵיהַב לְדָוִד, דְּהֲוָה טוֹב רוֹאִי. טוֹב דִּילֵיהּ, מֵאָדָם קַדְמָאָה, דְּעָבַד עִמֵּיהּ צְדָקָה, בְּגִין דִּיהֵא מוּכָן דָּוִד, לַעֲשׂוֹת צְדָקָה לְיִשְׂרָאֵל. כְּגַוְונָא דְּקַבֵּיל דָּוִד דְּהֲוָה עָנִי וְאֶבְיוֹן, הָכֵי יָהֵיב לְמִסְכְּנֵי. וְכֹלָּא בְּמִשְׁפָּט, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וַיְהִי דָוִד עוֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ׳ (שמואל ב ח).

תרגום

׳יָמִים יֻצָּרוּ׳, לְכָל הַיָּמִים הָעֶלְיוֹנִים, כְּמִנְיַן ׳מִשְׁכ"וּ׳ ׳וּקְחוּ לָכֶם׳. מִשְׁכוּ הַיָּמִים הָעֶלְיוֹנִים, לְהָאִיר לַיָּמִים הַתַּחְתּוֹנִים. שס"ה וּרְבִיעַ יוֹם. וּמִקְצָת הַיּוֹם כְּכֻלּוֹ, לְחֶשְׁבּוֹן מִשְׁכוּ. וּמִי שֶׁמּוֹשֵׁךְ מִשָּׁם מוֹשֵׁךְ אוֹרָה לַלְּבָנָה לְקַדְּשָׁהּ. ׳וְלֹא אֶחָד בָּהֶם׳, זֶה דָּוִד הַמָּשִׁיחַ. שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ יָמִים לְהָאִיר, וְהוּא מוֹשֵׁךְ לוֹ שִׁבְעִים שָׁנָה. כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, ׳הִנֵּה טְפָחוֹת נָתַתָּ יָמַי׳ (תהלים לט). מַהוּ ׳טְפָחוֹת׳, ט' פָּחוֹת. טוֹב כָּאן שֶׁפָּחֲתוּ אוֹתָם מִיָּמָיו שֶׁל אָדָם, לָתֵת לְדָוִד, שֶׁהָיָה טוֹב רֹאִי. הַטּוֹב שֶׁלּוֹ, מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ צְדָקָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מוּכָן דָּוִד, לַעֲשׂוֹת צְדָקָה לְיִשְׂרָאֵל. כְּעֵין שֶׁקִּבֵּל דָּוִד שֶׁהָיָה עָנִי וְאֶבְיוֹן, כָּךְ נוֹתֵן לַמִּסְכֵּנִים. וְהַכֹּל בְּמִשְׁפָּט, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר ׳וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ׳ (שמואל ב ח).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ימים יוצרו, לכלהו יומין עילאין, כמנין משכ"ו וקחו לכם. משכו יומין עילאין, לאנהרא ליומין תתאין. שס"ה ורביע יום. ומקצת יומא ככולי יומא, לחושבן משכו. ומאן דמשיך מתמן משיך נהירו לסיהרא לקדשא לה. ולא אחד בהם, דא דוד משיחא. דלא הוו ליה יומין לאתנהרא, ואיהו משיך ליה שבעין שנין. כמה דאת אמר, (תהלים לט) הנה טפחות נתת ימי. מאי טפחות, ט' פחות. טב הכא דפחית לון מיומוי דאדם, למיהב לדוד, דהוה טוב רואי. טוב דיליה, מאדם קדמאה, דעבד עמיה צדקה, בגין דיהא מוכן דוד, לעשות צדקה לישראל. כגוונא דקביל דוד דהוה עני ואביון, הכי יהיב למסכני. וכלא במשפט, כמה דאת אמר ׳ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו׳ (שמואל ב ח).

התרגום: ׳ימים יצרו׳, לכל הימים העליונים, כמנין ׳משכ"ו׳ ׳וקחו לכם׳. משכו הימים העליונים, להאיר לימים התחתונים. שס"ה ורביע יום. ומקצת היום ככלו, לחשבון משכו. ומי שמושך משם מושך אורה ללבנה לקדשה. ׳ולא אחד בהם׳, זה דוד המשיח. שלא היו לו ימים להאיר, והוא מושך לו שבעים שנה. כמו שאתה אומר, ׳הנה טפחות נתת ימי׳ (תהלים לט). מהו ׳טפחות׳, ט' פחות. טוב כאן שפחתו אותם מימיו של אדם, לתת לדוד, שהיה טוב ראי. הטוב שלו, מאדם הראשון, שעשה עמו צדקה, כדי שיהיה מוכן דוד, לעשות צדקה לישראל. כעין שקבל דוד שהיה עני ואביון, כך נותן למסכנים. והכל במשפט, כמו שאתה אומר ׳ויהי דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו׳ (שמואל ב ח).

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים