פתקא לגבריאל ׳אשר קסת הסופר במתניו׳ - עליית התינוק בשתי הישיבות
זוהר חדש · יתרו בהמשכו - צורות האף בחכמת הפרצוף וישיבת התינוקות שנאספו בטרם עת · מאמר 45 · פיסקה 9
לשון הזוהר
כְדֵין קָארֵי הַהוּא נַעַר מטטרו"ן לְגַבְרִיאֵל, דִּי קֶסֶת הַסּוֹפֵר בְּחַרְצוֹי, וַאֲמַר לֵיהּ, כְּתוֹב פִּתְקָא וְהַב לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת עַל פְּלוֹנִי, דְּיִלְקוֹט לֵיהּ מֵעָלְמָא. וְאִתְלְקֵיט מִיָּד. וְסָלְקִין לֵיהּ בְּקַדְמִיתָא לִמְתִיבְתָּא דְּמטטרו"ן, וְתַמָּן אֲמַר תַּלְמוּדֵיהּ דְּאַיְיתֵי בִּידֵיהּ. וְאוֹלִיף תַּמָּן מַה דְּאוֹלִיף. לְבָתַר סָלְקִין לֵיהּ לִמְתִיבְתָּא עִילָּאָה דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּזְמִינָא לִמְתִיבְתָּא דִילֵיהּ. וְתַמָּן אִשְׁתַּעֲשַׁע בְּהוּ, בְּאִינוּן דִּילֵיהּ, וּבְרָזִין עִילָּאִין, וְטַעֲמֵי דְאוֹרַיְיתָא, דַּהֲווֹ סְתִימִין מִנֵּיהּ בְּהַאי עָלְמָא.
תרגום
אָז קוֹרֵא אוֹתוֹ הַנַּעַר מטטרו"ן לְגַבְרִיאֵל, ׳אֲשֶׁר קֶסֶת הַסּוֹפֵר בְּמָתְנָיו׳ - וְאוֹמֵר לוֹ, כְּתֹב פִּתְקָא וְתֵן לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת עַל פְּלוֹנִי, שֶׁיִּלְקֹט אוֹתוֹ מִן הָעוֹלָם. וְנֶאֱסָף מִיָּד. וּמַעֲלִים אוֹתוֹ בַּתְּחִלָּה לִישִׁיבַת מטטרו"ן, וְשָׁם אוֹמֵר אֶת תַּלְמוּדוֹ שֶׁהֵבִיא בְּיָדוֹ. וְלוֹמֵד שָׁם מַה שֶּׁלּוֹמֵד. אַחַר כָּךְ מַעֲלִים אוֹתוֹ לַיְשִׁיבָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל הקב"ה. וּמְזֻמָּן לִישִׁיבָתוֹ. וְשָׁם מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בָּהֶם, בְּאוֹתָם שֶׁלּוֹ, וּבְסוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים, וְטַעֲמֵי תוֹרָה, שֶׁהָיוּ סְתוּמִים מִמֶּנּוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: כדין קארי ההוא נער מטטרו"ן לגבריאל, די קסת הסופר בחרצוי, ואמר ליה, כתוב פתקא והב למלאך המות על פלוני, דילקוט ליה מעלמא. ואתלקיט מיד. וסלקין ליה בקדמיתא למתיבתא דמטטרו"ן, ותמן אמר תלמודיה דאייתי בידיה. ואוליף תמן מה דאוליף. לבתר סלקין ליה למתיבתא עילאה דקודשא בריך הוא. וזמינא למתיבתא דיליה. ותמן אשתעשע בהו, באינון דיליה, וברזין עילאין, וטעמי דאורייתא, דהוו סתימין מניה בהאי עלמא.
התרגום: אז קורא אותו הנער מטטרו"ן לגבריאל, ׳אשר קסת הסופר במתניו׳ - ואומר לו, כתב פתקא ותן למלאך המות על פלוני, שילקט אותו מן העולם. ונאסף מיד. ומעלים אותו בתחלה לישיבת מטטרו"ן, ושם אומר את תלמודו שהביא בידו. ולומד שם מה שלומד. אחר כך מעלים אותו לישיבה העליונה של הקב"ה. ומזמן לישיבתו. ושם משתעשע בהם, באותם שלו, ובסודות עליונים, וטעמי תורה, שהיו סתומים ממנו בעולם הזה.