׳דודי ירד לגנו לערוגת הבשם׳ - ׳וללקט שושנים׳ אל תקרי אלא ששונים
זוהר חדש · יתרו בהמשכו - צורות האף בחכמת הפרצוף וישיבת התינוקות שנאספו בטרם עת · מאמר 45 · פיסקה 8
לשון הזוהר
כְדֵין אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִי הָכֵי, לְקוֹט לֵיהּ גַּבָּאי. לָקִיט לֵיהּ, וְאָרַח לֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שיר השירים ו׳:ב׳) ׳דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם׳. דּוֹדִי, דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ הָרוֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים׳ (שם ב). יָרַד לְגַנּוֹ, דָּא גּוֹרֶן דְּרָקִיעַ, דְּקָיְימֵי כְּגוֹרֶן. לַעֲרוּגַת הַבּוֹשֶׂם, דָּא מְתִיבְתָּא דְּמטטרו"ן. ׳לִרְעוֹת בַּגַּנִּים וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים׳ - לְעַיְינָא וּלְאִסְתַּכָּלָא בְּאִינוּן מְתִיבְתָּאן דִּילֵיהּ. מַאי וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים, אַל תִּקְרֵי שׁוֹשַׁנִּים אֶלָּא שֶׁשּׁוֹנִים. אִלֵּין אִינוּן דִּמְקַדְּמֵי רֵיחָא בְּהַאי עָלְמָא, דְּמִתְלַקְּטֵי וּמִסְתַּלְּקֵי מֵהַאי עָלְמָא, עַד דְּלָא מָטָא זִמְנַיְיהוּ.
תרגום
אָז אָמַר לוֹ הקב"ה, אִם כֵּן, לְקֹט אוֹתוֹ אֵלַי. לְקָטוֹ, וְהֵרִיחַ אוֹתוֹ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, (שיר השירים ו׳:ב׳) ׳דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם׳ - דּוֹדִי, זֶה הקב"ה, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר ׳דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים׳ (שם ב) - ׳יָרַד לְגַנּוֹ׳, זֶה גֹּרֶן שֶׁל רָקִיעַ, הָעוֹמְדִים כְּגֹרֶן. ׳לַעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם׳, זוֹ יְשִׁיבַת מטטרו"ן. ׳לִרְעוֹת בַּגַּנִּים וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים׳ (שיר השירים ו, ב) - לְעַיֵּן וּלְהִסְתַּכֵּל בְּאוֹתָן הַיְשִׁיבוֹת שֶׁלּוֹ. מַהוּ ׳וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים׳, אַל תִּקְרֵי שׁוֹשַׁנִּים אֶלָּא שֶׁשּׁוֹנִים. אֵלֶּה הֵם הַמַּקְדִּימִים רֵיחַ בָּעוֹלָם הַזֶּה, הַנֶּאֱסָפִים וּמִסְתַּלְּקִים מֵהָעוֹלָם הַזֶּה, עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: כדין אמר ליה קודשא בריך הוא, אי הכי, לקוט ליה גבאי. לקיט ליה, וארח ליה, הדא הוא דכתיב, (שיר השירים ו׳:ב׳) ׳דודי ירד לגנו לערוגת הבשם׳. דודי, דא קודשא בריך הוא, כמה דאת אמר ׳דודי לי ואני לו הרועה בשושנים׳ (שם ב). ירד לגנו, דא גורן דרקיע, דקיימי כגורן. לערוגת הבושם, דא מתיבתא דמטטרו"ן. ׳לרעות בגנים וללקט שושנים׳ - לעיינא ולאסתכלא באינון מתיבתאן דיליה. מאי וללקט שושנים, אל תקרי שושנים אלא ששונים. אלין אינון דמקדמי ריחא בהאי עלמא, דמתלקטי ומסתלקי מהאי עלמא, עד דלא מטא זמנייהו.
התרגום: אז אמר לו הקב"ה, אם כן, לקט אותו אלי. לקטו, והריח אותו, זהו שכתוב, (שיר השירים ו׳:ב׳) ׳דודי ירד לגנו לערוגת הבשם׳ - דודי, זה הקב"ה, כמו שאתה אומר ׳דודי לי ואני לו הרעה בשושנים׳ (שם ב) - ׳ירד לגנו׳, זה גרן של רקיע, העומדים כגרן. ׳לערוגת הבשם׳, זו ישיבת מטטרו"ן. ׳לרעות בגנים וללקט שושנים׳ (שיר השירים ו, ב) - לעין ולהסתכל באותן הישיבות שלו. מהו ׳וללקט שושנים׳, אל תקרי שושנים אלא ששונים. אלה הם המקדימים ריח בעולם הזה, הנאספים ומסתלקים מהעולם הזה, עד שלא הגיע זמנם.
מן המפרשים
אור החמה: מן המקבילה בשמות מאמר יז, א (יא.) - התאמה חלקית וילך איש מבית לוי ר' יוסי פתח דודי ירד לגנו וגו' דודי ירד לגנו דא כ"י גנו הוא כנסת יש' ודודי הת"ת ומה שאמר הכתוב גנו וערוגות הבושם מפרש שהם ג' בחינות הא' המדברת בעצמה דקאמר דודי…
הסולם: מן המקבילה בשמות מאמר יז, א (יא.) - התאמה חלקית וילך איש מבית לוי: ר' יוסי פתח, דודי ירד לגנו לערוגת הבושם. לגנו, זהו כנסת ישראל, דהיינו הנוקבא, משום שהיא ערוגת הבושם, להיותה כלולה מכל מיני בשמים וריחות של עולם הבא, שהוא בינה.…