גבור חיל בעל זדון - סימן החרב שהכהו אטר ימין בחוט מאדים
זוהר חדש · יתרו בהמשכו - צורות האף בחכמת הפרצוף וישיבת התינוקות שנאספו בטרם עת · מאמר 45 · פיסקה 2
לשון הזוהר
דָּא רֵישֵׁיהּ רַב, וְד' שִׁרְטוּטִין רַבְרְבִין בְּמִצְחֵיהּ. וּתְלַת זְעִירִין בֵּין קְרִיצוֹי. וְחַד לְעֵילָא קְרִיעָא זְעֵיר. עַל חוֹטְמֵיהּ שַׂעֲרוֹי רַבְרְבִין. רֵישֵׁיהּ עָגֵיל. הוּא גִּיבַּר חֵילָא, מָארֵי זְדוֹנָא בְּמִלִּין. שַׂעֲרֵיהּ קָמִיט, גַּיְיפָא אִיהוּ. וּבְלֵילְיָא אִשְׁתַּתַּף אִיהוּ לְגִיּוּפָא. לְזִמְנִין אִתְכְּשַׁל אִיהוּ בְּאִינְתּוּ אֲסוּרָה. דִּיקְנֵיהּ מַלְיָא בְּשַׂעֲרִין, הַאי אִית לֵיהּ בִּדְרוֹעָא שְׂמָאלָא חַד רְשִׁימוּ דְּחַרְבָּא, דְּמָחָא לֵיהּ חַד גְּבַר, אִטַר יָמִינָא, בְּיוֹמָא רְבִיעָאָה דְשַׁבַּתָּא, כַּד בָּעָא שִׁמְשָׁא לְאִתְכַּנְּשָׁא. דְּהָא בְּהַהוּא יוֹמָא אִיתְעַר עֲלֵיהּ חַד חוּטָא דְּמַאְדִּים. הַהוּא חוּטָא דְּבִסְטַר שְׂמָאלָא, וְהַהוּא רְשִׁימוּ עֲקִימָא בְּבִשְׂרֵיהּ בְּעִיגּוּלָא.
תרגום
זֶה רֹאשׁוֹ גָּדוֹל, וְאַרְבָּעָה קַוִּים גְּדוֹלִים בְּמִצְחוֹ. וּשְׁלֹשָׁה קְטַנִּים בֵּין קְמָטָיו. וְאֶחָד לְמַעְלָה קֶרַע קָטָן. עַל אַפּוֹ שְׂעָרוֹתָיו גְּדוֹלוֹת. רֹאשׁוֹ עָגֹל. הוּא גִּבּוֹר חַיִל, בַּעַל זָדוֹן בִּדְבָרִים. שְׂעָרוֹ מְקֻמָּט, בַּעַל נִאוּף הוּא. וּבַלַּיְלָה מִשְׁתַּתֵּף הוּא בְּנִאוּף. לִפְעָמִים נִכְשָׁל הוּא בְּאִשָּׁה אֲסוּרָה. זְקָנוֹ מָלֵא בִּשְׂעָרוֹת, זֶה יֵשׁ לוֹ בִּזְרוֹעוֹ הַשְּׂמָאלִית סִימָן אֶחָד שֶׁל חֶרֶב, שֶׁהִכָּהוּ אִישׁ אֶחָד, אִטֵּר יָמִין, בַּיּוֹם הָרְבִיעִי שֶׁל הַשַּׁבָּת, כְּשֶׁרָצְתָה הַשֶּׁמֶשׁ לְהִכָּנֵס. שֶׁהֲרֵי בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם מִתְעוֹרֵר עָלָיו חוּט אֶחָד שֶׁל מַאְדִּים. אוֹתוֹ הַחוּט שֶׁמִּצַּד שְׂמֹאל, וְאוֹתוֹ הַסִּימָן עָקֹם בִּבְשָׂרוֹ בְּעִגּוּל.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: דא רישיה רב, וד' שרטוטין רברבין במצחיה. ותלת זעירין בין קריצוי. וחד לעילא קריעא זעיר. על חוטמיה שערוי רברבין. רישיה עגיל. הוא גיבר חילא, מארי זדונא במלין. שעריה קמיט, גייפא איהו. ובליליא אשתתף איהו לגיופא. לזמנין אתכשל איהו באינתו אסורה. דיקניה מליא בשערין, האי אית ליה בדרועא שמאלא חד רשימו דחרבא, דמחא ליה חד גבר, אטר ימינא, ביומא רביעאה דשבתא, כד בעא שמשא לאתכנשא. דהא בההוא יומא איתער עליה חד חוטא דמאדים. ההוא חוטא דבסטר שמאלא, וההוא רשימו עקימא בבשריה בעיגולא.
התרגום: זה ראשו גדול, וארבעה קוים גדולים במצחו. ושלשה קטנים בין קמטיו. ואחד למעלה קרע קטן. על אפו שערותיו גדולות. ראשו עגל. הוא גבור חיל, בעל זדון בדברים. שערו מקמט, בעל נאוף הוא. ובלילה משתתף הוא בנאוף. לפעמים נכשל הוא באשה אסורה. זקנו מלא בשערות, זה יש לו בזרועו השמאלית סימן אחד של חרב, שהכהו איש אחד, אטר ימין, ביום הרביעי של השבת, כשרצתה השמש להכנס. שהרי באותו היום מתעורר עליו חוט אחד של מאדים. אותו החוט שמצד שמאל, ואותו הסימן עקם בבשרו בעגול.