פני נשר מבניה של לבנה בשלמותה - ירידת הזקנה שבה יתכפר
זוהר חדש · יתרו בהמשכו - צורות האף בחכמת הפרצוף וישיבת התינוקות שנאספו בטרם עת · מאמר 45 · פיסקה 17
לשון הזוהר
חוֹטְמָא דְּאָזֵיל בְּאוֹרַח מֵישָׁר, וּמִתְתַּקְּנָא עַל גַּבֵּי אַנְפִּין. הַאי אִיהוּ בְּאָת ה' בִּשְׁלִימוּ. דָּא אִתְגְּלֵי בְּמִצְחֵיהּ תְּרֵין שִׁרְטוּטִין רַבְרְבִין, וְה' זְעִירִין, וּתְרֵין מִסִּטְרָא דְּיָמִינָא לְגַבֵּי שַׂעֲרֵיהּ. מֵישַׁר מִתַּתָּא לְעֵילָא. שַׂעֲרֵיהּ בֵּין אוּכָם לְסוּמָק, תַּלְיָא עַל אוּדְנוֹי. עֵינוֹי רַבְרְבִין יָרוֹקִין, וְחוּטָא סוּמְקָא סַחֲרָא לְגוֹ. אַנְפּוֹי אֲרִיכִין. דָּא, אִיקְרֵי אַנְפֵּי נֶשֶׁר. דָּא, מִבְּנוֹי דְּסִיהֲרָא בְּאַשְׁלָמוּתָא. כַּד בָּעֵי לְאַזְעָרָא גַרְמֵיהּ, טַב אִיהוּ לְגַבֵּי מָארֵיהּ. דָּחִיל חַטָאָה אִיהוּ. בִּימֵי עוּלֵימוֹי אִיהוּ בְּלָא מַרְעִין, אָזִיל בִּבְרִיאוּתֵיהּ, כְּגִיבָּר בְּלָא דְחִילוּ. בְּיוֹמִין דְּסִיבוּ נָחֵית כִּנְחִיתוּ דְּסִיהֲרָא, חֲלָשָׁא לֶהֱוֵי. מַרְעִין רָדְפִין אֲבַתְרֵיהּ, דָּא זַכָּאָה בְּמַרְעִין יִתְכַּפְּרוּן.
תרגום
אַף הַהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה, וּמִתְתַּקֵּן עַל גַּבֵּי הַפָּנִים. זֶה הוּא בְּאוֹת ה' בִּשְׁלֵמוּת. זֶה נִגְלֶה בְּמִצְחוֹ שְׁנֵי קַוִּים גְּדוֹלִים, וְה' קְטַנִּים, וּשְׁנַיִם מִצַּד יָמִין כְּלַפֵּי שְׂעָרוֹ. יָשָׁר מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה. שְׂעָרוֹ בֵּין שָׁחֹר לְאָדֹם, תָּלוּי עַל אָזְנָיו. עֵינָיו גְּדוֹלוֹת יְרֻקּוֹת, וְחוּט אָדֹם מַקִּיף מִבִּפְנִים. פָּנָיו אֲרֻכּוֹת. זֶה נִקְרָא פְּנֵי נֶשֶׁר. זֶה, מִבָּנֶיהָ שֶׁל הַלְּבָנָה בִּשְׁלֵמוּתָהּ. כְּשֶׁרוֹצֶה לְהַקְטִין אֶת עַצְמוֹ, טוֹב הוּא אֵצֶל רִבּוֹנוֹ. יְרֵא חֵטְא הוּא. בִּימֵי נְעוּרָיו הוּא בְּלֹא מַחֲלוֹת, הוֹלֵךְ בִּבְרִיאוּתוֹ, כְּגִבּוֹר בְּלֹא יִרְאָה. בִּימֵי הַזִּקְנָה יוֹרֵד כִּירִידַת הַלְּבָנָה, חַלָּשׁ יִהְיֶה. מַחֲלוֹת רוֹדְפוֹת אַחֲרָיו, זֶה זַכַּאי, בְּמַחֲלוֹת יִתְכַּפְּרוּ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: חוטמא דאזיל באורח מישר, ומתתקנא על גבי אנפין. האי איהו באת ה' בשלימו. דא אתגלי במצחיה תרין שרטוטין רברבין, וה' זעירין, ותרין מסטרא דימינא לגבי שעריה. מישר מתתא לעילא. שעריה בין אוכם לסומק, תליא על אודנוי. עינוי רברבין ירוקין, וחוטא סומקא סחרא לגו. אנפוי אריכין. דא, איקרי אנפי נשר. דא, מבנוי דסיהרא באשלמותא. כד בעי לאזערא גרמיה, טב איהו לגבי מאריה. דחיל חטאה איהו. בימי עולימוי איהו בלא מרעין, אזיל בבריאותיה, כגיבר בלא דחילו. ביומין דסיבו נחית כנחיתו דסיהרא, חלשא להוי. מרעין רדפין אבתריה, דא זכאה במרעין יתכפרון.
התרגום: אף ההולך בדרך ישרה, ומתתקן על גבי הפנים. זה הוא באות ה' בשלמות. זה נגלה במצחו שני קוים גדולים, וה' קטנים, ושנים מצד ימין כלפי שערו. ישר מלמטה למעלה. שערו בין שחר לאדם, תלוי על אזניו. עיניו גדולות ירקות, וחוט אדם מקיף מבפנים. פניו ארכות. זה נקרא פני נשר. זה, מבניה של הלבנה בשלמותה. כשרוצה להקטין את עצמו, טוב הוא אצל רבונו. ירא חטא הוא. בימי נעוריו הוא בלא מחלות, הולך בבריאותו, כגבור בלא יראה. בימי הזקנה יורד כירידת הלבנה, חלש יהיה. מחלות רודפות אחריו, זה זכאי, במחלות יתכפרו.