השרף שקר אפו ברגזו - גזרת שתי נשיו ושני בניו
זוהר חדש · יתרו בהמשכו - צורות האף בחכמת הפרצוף וישיבת התינוקות שנאספו בטרם עת · מאמר 45 · פיסקה 16
לשון הזוהר
דָּא שַׂרְפָא, בְּכָל יוֹמָא זַמִּין כַּד אִתְרְעֵם. בְּרוּגְזֵיהּ, קָרִיר חוּטְמֵיהּ, וְאִתְחֲזֵי חִוָּור. תָּב מֵרוּגְזֵיהּ לִזְמַן רַב. מְהֵימְנָא אִיהוּ בְּמִלִּין רַבְרְבִין. וּבִזְעִירִין לָאו הָכֵי. חַמְדָן אִיהוּ. גּוּפֵיהּ מָלֵי מַכְתְּשִׁין וַאֲבַעְבּוּעִין בְּכָל יוֹמֵי שַׁתָּא, וּבַר זִמְנָא חַד זְעֵיר בְּיוֹמֵי דְּסִתְוָוא, אִתְנַהֵיג בְּעִנְוְתָנוּתָא בְּבֵיתֵיהּ. תִּיאוּבְתֵּיא לְמֵיכַל בְּכָל אֲתַר, אַף עַל גַּב דְּלָא יְזַמְּנוּן לֵיהּ. אִי זָכֵי בְּאוֹרַיְיתָא, וְאוֹלִיף יְנוֹקִין, זָכֵי בְּהוּ בְּשי"ן תי"ו. בִּיהֵיהּ יָמִינָא, רוֹשֶׁם עֲמִיקָא מִתּוֹלָדָה דְּאִתְיַלֵּד בֵּיהּ. תַּרְתֵּי נָשִׁין אִזְדַּמְּנוּ לֵיהּ, קַדְמַיְיתָא תָּמִית עַל מַשְׁבְּרָא. תִּנְיָינָא תִּזְכֵּי לִתְרֵין בְּנִין, חַד יְמִית זְעֵיר בַּחֲלָבָא דְאִימֵּיהּ, וְחַד יְקוּם בְּעָלְמָא גְּיָיפָא, יַתִּיר מִבְּנֵי נָשָׁא אָחֳרָנִין, וְחַיִּין קָיְימִין בֵּיהּ, אֲבָל לֹא כָּל כָּךְ.
תרגום
זֶה שָׂרֵף, בְּכָל יוֹם מוּכָן כְּשֶׁמִּתְרַגֵּז. בְּרָגְזוֹ, קַר אַפּוֹ, וְנִרְאֶה לָבָן. שָׁב מֵרָגְזוֹ לִזְמַן רַב. נֶאֱמָן הוּא בִּדְבָרִים גְּדוֹלִים. וּבִקְטַנִּים אֵין כֵּן. חַמְדָן הוּא. גּוּפוֹ מָלֵא חַבּוּרוֹת וַאֲבַעְבּוּעוֹת בְּכָל יְמֵי הַשָּׁנָה, וְחוּץ מִזְּמַן אֶחָד קָטָן בִּימֵי הַחֹרֶף, מִתְנַהֵג בְּעַנְוְתָנוּת בְּבֵיתוֹ. תַּאֲוָתוֹ לֶאֱכֹל בְּכָל מָקוֹם, אַף עַל גַּב שֶׁלֹּא יַזְמִינוּ לוֹ. אִם זוֹכֶה בַּתּוֹרָה, וּמְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת, זוֹכֶה בָּהֶם בְּשי"ן תי"ו. בְּיָדוֹ הַיְמָנִית, סִימָן עָמֹק מִתּוֹלֶדֶת שֶׁנּוֹלַד בּוֹ. שְׁתֵּי נָשִׁים יִזְדַּמְּנוּ לוֹ, הָרִאשׁוֹנָה תָּמוּת עַל הַמַּשְׁבֵּר. הַשְּׁנִיָּה תִּזְכֶּה לִשְׁנֵי בָּנִים, אֶחָד יָמוּת קָטָן בַּחֲלַב אִמּוֹ, וְאֶחָד יָקוּם בָּעוֹלָם בַּעַל נִאוּף, יוֹתֵר מִבְּנֵי אָדָם אֲחֵרִים, וְחַיִּים יַעַמְדוּ בּוֹ, אֲבָל לֹא כָּל כָּךְ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: דא שרפא, בכל יומא זמין כד אתרעם. ברוגזיה, קריר חוטמיה, ואתחזי חוור. תב מרוגזיה לזמן רב. מהימנא איהו במלין רברבין. ובזעירין לאו הכי. חמדן איהו. גופיה מלי מכתשין ואבעבועין בכל יומי שתא, ובר זמנא חד זעיר ביומי דסתווא, אתנהיג בענותנותא בביתיה. תיאובתיא למיכל בכל אתר, אף על גב דלא יזמנון ליה. אי זכי באורייתא, ואוליף ינוקין, זכי בהו בשי"ן תי"ו. ביהיה ימינא, רושם עמיקא מתולדה דאתילד ביה. תרתי נשין אזדמנו ליה, קדמייתא תמית על משברא. תניינא תזכי לתרין בנין, חד ימית זעיר בחלבא דאימיה, וחד יקום בעלמא גייפא, יתיר מבני נשא אחרנין, וחיין קיימין ביה, אבל לא כל כך.
התרגום: זה שרף, בכל יום מוכן כשמתרגז. ברגזו, קר אפו, ונראה לבן. שב מרגזו לזמן רב. נאמן הוא בדברים גדולים. ובקטנים אין כן. חמדן הוא. גופו מלא חבורות ואבעבועות בכל ימי השנה, וחוץ מזמן אחד קטן בימי החרף, מתנהג בענותנות בביתו. תאותו לאכל בכל מקום, אף על גב שלא יזמינו לו. אם זוכה בתורה, ומלמד תינוקות, זוכה בהם בשי"ן תי"ו. בידו הימנית, סימן עמק מתולדת שנולד בו. שתי נשים יזדמנו לו, הראשונה תמות על המשבר. השניה תזכה לשני בנים, אחד ימות קטן בחלב אמו, ואחד יקום בעולם בעל נאוף, יותר מבני אדם אחרים, וחיים יעמדו בו, אבל לא כל כך.
לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: