צורות האף שהוא חותם הפרצוף - ענוה ובושה המישרות את האף
זוהר חדש · יתרו בהמשכו - צורות האף בחכמת הפרצוף וישיבת התינוקות שנאספו בטרם עת · מאמר 45 · פיסקה 11
לשון הזוהר
דְּיוֹקְנִין דְּחוֹטְמָא, חוֹטְמָא אִיהוּ חוֹתָמָא וּפַרְצוּפָא דְּבַּר נָשׁ לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא. חוֹטְמָא זְעֵירָא עֲקִימָא, דְּלָא אִתְיַישְׁבַת כָּרָאוּי בְּאוֹרַח מֵישָׁר, דָּא אִיהוּ דְּאָבֵיד פַּרְצוּפָא דְּבַּר נָשׁ, וְדָא אִיהוּ בְּאָת ה' בִּלְחוֹדוֹי, בְּלָא שְׁלִימוּ. דָּא אִיהוּ דְּאוֹרַח עִנְוְתָנוּתָא וּשְׁלֵימָתָא אִתְעֲבַר מִינֵּיהּ, חֲצִיפָא אִיהוּ. שַׂעֲרֵיהּ בֵּין סוּמָק לְחִיוָּר. תְּלַת רְשִׁימִין רַבְרְבִין עַל מִצְחֵיהּ, וּתְלַת אָחֳרָנִין דְּלָא אִתְחַזְיָין כָּל כַּךְ. תְּלַת שִׁרְטוּטִין אָחֳרָנִין מִסִּטְרָא דָּא לְסִטְרָא דָא, שִׂפְוָון דִּילֵיהּ רַבְרְבָן. בַּחֲצִיפוּתֵיהּ מְמַלֵּל בְּקַשְׁיוּ כָּל מַה דְּבָעֵי. דְּאוֹרַח עִנְוְתָנוּתָא אִתְעֲבַר מֵחוֹטְמֵיהּ, וּמֵעַל אַנְפּוֹי, דְּהָא כִּיסּוּפָא וְעִנְוְתָנוּתָא מְיַישֵׁר חוֹטְמָא עַל אַנְפִּין. וְהַאי לֵית בֵּיהּ כְּלַל. וּבְגִין דְּאִיהוּ חֲצִיפָא, כָּדִיב וְחַיֵּיךְ בְּמִלּוֹי.
תרגום
צוּרוֹת הָאַף, הָאַף הוּא חוֹתָם וּפַרְצוּף שֶׁל הָאָדָם לְהִזָּדַהוֹת. אַף קָטָן עָקֹם, שֶׁלֹּא הִתְיַשֵּׁב כָּרָאוּי בְּדֶרֶךְ יָשָׁר, זֶה הוּא שֶׁאִבֵּד אֶת פַּרְצוּף הָאָדָם, וְזֶה הוּא בְּאוֹת ה' לְבַדָּהּ, בְּלֹא שְׁלֵמוּת. זֶה הוּא שֶׁדֶּרֶךְ הָעַנְוְתָנוּת וְהַשְּׁלֵמוּת עָבְרָה מִמֶּנּוּ, חָצוּף הוּא. שְׂעָרוֹ בֵּין אָדֹם לְלָבָן. שְׁלֹשָׁה סִימָנִים גְּדוֹלִים עַל מִצְחוֹ, וּשְׁלֹשָׁה אֲחֵרִים שֶׁאֵינָם נִרְאִים כָּל כָּךְ. שְׁלֹשָׁה קַוִּים אֲחֵרִים מִצַּד זֶה לְצַד זֶה, שְׂפָתָיו גְּדוֹלוֹת. בְּחֻצְפָּתוֹ מְדַבֵּר בְּקֹשִׁי כָּל מַה שֶּׁרוֹצֶה. שֶׁדֶּרֶךְ הָעַנְוְתָנוּת עָבְרָה מֵאַפּוֹ, וּמֵעַל פָּנָיו, שֶׁהֲרֵי בּוּשָׁה וְעַנְוְתָנוּת מְיַשְּׁרוֹת אֶת הָאַף עַל הַפָּנִים. וְזֶה אֵין בּוֹ כְּלָל. וּמִשּׁוּם שֶׁהוּא חָצוּף, מְשַׁקֵּר וְשׂוֹחֵק בִּדְבָרָיו.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: דיוקנין דחוטמא, חוטמא איהו חותמא ופרצופא דבר נש לאשתמודעא. חוטמא זעירא עקימא, דלא אתיישבת כראוי באורח מישר, דא איהו דאביד פרצופא דבר נש, ודא איהו באת ה' בלחודוי, בלא שלימו. דא איהו דאורח ענותנותא ושלימתא אתעבר מיניה, חציפא איהו. שעריה בין סומק לחיור. תלת רשימין רברבין על מצחיה, ותלת אחרנין דלא אתחזיין כל כך. תלת שרטוטין אחרנין מסטרא דא לסטרא דא, שפוון דיליה רברבן. בחציפותיה ממלל בקשיו כל מה דבעי. דאורח ענותנותא אתעבר מחוטמיה, ומעל אנפוי, דהא כיסופא וענותנותא מיישר חוטמא על אנפין. והאי לית ביה כלל. ובגין דאיהו חציפא, כדיב וחייך במלוי.
התרגום: צורות האף, האף הוא חותם ופרצוף של האדם להזדהות. אף קטן עקם, שלא התישב כראוי בדרך ישר, זה הוא שאבד את פרצוף האדם, וזה הוא באות ה' לבדה, בלא שלמות. זה הוא שדרך הענותנות והשלמות עברה ממנו, חצוף הוא. שערו בין אדם ללבן. שלשה סימנים גדולים על מצחו, ושלשה אחרים שאינם נראים כל כך. שלשה קוים אחרים מצד זה לצד זה, שפתיו גדולות. בחצפתו מדבר בקשי כל מה שרוצה. שדרך הענותנות עברה מאפו, ומעל פניו, שהרי בושה וענותנות מישרות את האף על הפנים. וזה אין בו כלל. ומשום שהוא חצוף, משקר ושוחק בדבריו.