ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 44: יתרו בהמשכו - סתרי העינים בחכמת הפרצוף ורשימת החטאים בגוף האדם › פיסקה 4

ירק העין שאינו צבוע - הקמצן שקולו כאשה ו ׳כי תועבה היא׳

זוהר חדש · יתרו בהמשכו - סתרי העינים בחכמת הפרצוף ורשימת החטאים בגוף האדם · מאמר 44 · פיסקה 4

לשון הזוהר

וְאִי יָרוֹקָא דְעֵינָא לָא אִצְטַבַּע כָּל כָּךְ, וְעֵינוֹי אֻכְמִין, וְחַד חוּטָא סוּמָק זְעֵיר, אַעֲבַר בֵּין אִינוּן גְּוָונִין. כְּדֵין אִיהוּ בְּאָת פ' בִּשְׁלִימוּ, וּבְאָת ר' בִּלְחוֹדוֹי. בְּמִצְחֵיהּ תִּשְׁכַּח שִׁית שִׁרְטוּטִין, תְּלַת עָבְרִין, וּתְלַת לָא עָבְרִין. שַׂעֲרֵיהּ תַּקִּיף וְלָא כָּל כַּךְ, תָּלֵי וְלָא תָלֵי. הַאי אִיהוּ בִּשְׁלִימוּ לְכָל בַּר נָשׁ. קַמְצָן אִיהוּ, לֵית בֵּיהּ חֵידוּ, וַאֲפִילּוּ בְּחֶדְוָה לָא אִתְחַדֵּי. בִּדְווֹנָא אִתְחֲזֵי. אָטִים אוּדְנֵיהּ שְׂמָאלֵיהּ. בְּשִׁינּוֹי אִית תְּלַת רַבְרְבִין מִלְּעֵילָא, וְיַהֲבוּן לוֹן דּוּכְתָּא אִינוּן דִּלְתַתָּא, מְהֵימְנָא אִיהוּ וְלָא כָּל כָּךְ. אַנְפּוֹי אֲרִיכִין, וְלָא שַׁפִּירִין, קָלֵיהּ כְּאִיתְּתָא, וּמִלּוֹי כְּאִיתְּתָא, מְקַנַּח פּוּמֵיהּ בְּמִלּוֹי, אַפְתַּח אֶצְבְּעָאן דִּידוֹי בְּמִילּוּלֵיהּ. כַּד אָזַל, אַקְדִּים לֵיהּ בְּלִיתָא דְפַרְסָאי, דְּלָא יָחוֹב בַּר נָשׁ לְגַבֵּיהּ, עֲלֵיהּ כְּתִיב, (דברים כ״ד:ד׳) כִּי תוֹעֵבָה הִיא לִפְנֵי ה'.

תרגום

וְאִם יֶרֶק הָעַיִן אֵינוֹ צָבוּעַ כָּל כָּךְ, וְעֵינָיו שְׁחֹרוֹת, וְחוּט אָדֹם קָטָן אֶחָד עוֹבֵר בֵּין אוֹתָם הַגְּוָנִים, אָז הוּא בְּאוֹת פ' בִּשְׁלֵמוּת, וּבְאוֹת ר' לְבַדָּהּ. בְּמִצְחוֹ תִּמְצָא שֵׁשׁ קַוִּים, שְׁלֹשָׁה עוֹבְרִים, וּשְׁלֹשָׁה אֵינָם עוֹבְרִים. שְׂעָרוֹ קָשֶׁה וְלֹא כָּל כָּךְ, תָּלוּי וְלֹא תָּלוּי. זֶה הוּא בִּשְׁלֵמוּת לְכָל אָדָם. קַמְצָן הוּא, אֵין בּוֹ שִׂמְחָה, וַאֲפִלּוּ בְּשִׂמְחָה אֵינוֹ שָׂמֵחַ. בְּעֶצֶב נִרְאֶה. אָטוּם אָזְנוֹ הַשְּׂמָאלִית. בְּשִׁנָּיו יֵשׁ שָׁלֹשׁ גְּדוֹלוֹת מִלְּמַעְלָה, וְנוֹתְנוֹת לָהֶן מָקוֹם אוֹתָן שֶׁלְּמַטָּה, נֶאֱמָן הוּא וְלֹא כָּל כָּךְ. פָּנָיו אֲרֻכּוֹת, וְלֹא יָפוֹת, קוֹלוֹ כְּאִשָּׁה, וּדְבָרָיו כְּאִשָּׁה, מְקַנֵּחַ פִּיו בִּדְבָרָיו, פּוֹתֵחַ אֶצְבְּעוֹתָיו בְּדִבּוּרוֹ. כְּשֶׁהוֹלֵךְ, מַקְדִּים לוֹ צַעַד פַּרְסִי, שֶׁלֹּא יֶחְטָא בּוֹ אָדָם, עָלָיו כָּתוּב, (דברים כ״ד:ד׳) ׳כִּי תוֹעֵבָה הִיא לִפְנֵי ה'׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ואי ירוקא דעינא לא אצטבע כל כך, ועינוי אכמין, וחד חוטא סומק זעיר, אעבר בין אינון גוונין. כדין איהו באת פ' בשלימו, ובאת ר' בלחודוי. במצחיה תשכח שית שרטוטין, תלת עברין, ותלת לא עברין. שעריה תקיף ולא כל כך, תלי ולא תלי. האי איהו בשלימו לכל בר נש. קמצן איהו, לית ביה חידו, ואפילו בחדוה לא אתחדי. בדוונא אתחזי. אטים אודניה שמאליה. בשינוי אית תלת רברבין מלעילא, ויהבון לון דוכתא אינון דלתתא, מהימנא איהו ולא כל כך. אנפוי אריכין, ולא שפירין, קליה כאיתתא, ומלוי כאיתתא, מקנח פומיה במלוי, אפתח אצבעאן דידוי במילוליה. כד אזל, אקדים ליה בליתא דפרסאי, דלא יחוב בר נש לגביה, עליה כתיב, (דברים כ״ד:ד׳) כי תועבה היא לפני ה'.

התרגום: ואם ירק העין אינו צבוע כל כך, ועיניו שחרות, וחוט אדם קטן אחד עובר בין אותם הגונים, אז הוא באות פ' בשלמות, ובאות ר' לבדה. במצחו תמצא שש קוים, שלשה עוברים, ושלשה אינם עוברים. שערו קשה ולא כל כך, תלוי ולא תלוי. זה הוא בשלמות לכל אדם. קמצן הוא, אין בו שמחה, ואפלו בשמחה אינו שמח. בעצב נראה. אטום אזנו השמאלית. בשניו יש שלש גדולות מלמעלה, ונותנות להן מקום אותן שלמטה, נאמן הוא ולא כל כך. פניו ארכות, ולא יפות, קולו כאשה, ודבריו כאשה, מקנח פיו בדבריו, פותח אצבעותיו בדבורו. כשהולך, מקדים לו צעד פרסי, שלא יחטא בו אדם, עליו כתוב, (דברים כ״ד:ד׳) ׳כי תועבה היא לפני ה'׳.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים