ההולך כפוף ראש - מתולדות בעלי הצרעת שהכל שוחקים בדבריו
זוהר חדש · יתרו בהמשכו - סתרי העינים בחכמת הפרצוף ורשימת החטאים בגוף האדם · מאמר 44 · פיסקה 16
לשון הזוהר
בְּשָׂפָה דִילֵיהּ אִית בֵּיהּ רוֹשֶׁם חַד סוּמָק טְפֵי, וְחַד שַׂעֲרָא בְּאֶמְצָעוּתָא. אֶצְבְּעָן דִּי בְרַגְלֵיהּ שְׂמָאלָא, קְמִיטִין זְקִיפִין מִתְפַּשְּׁטִין, עַיְינִין זְבַּלְגָנִין, יָרוֹקִין, נָחֲתִין דִּמְעִין תָּדִיר. הַאי אִתְדַּבַּק בְּאָת פ', וְאָת ר' לָא אִתְיְישַׁב בֵּיהּ, הַאי אִית לֵיהּ אַרְבַּע שִׁרְטוּטִין בְּמִצְחֵיהּ, וְעָבְרִין כָּלְהוֹ, וּתְרֵין זְעִירִין מֵעֵינֵיהּ וְעַד שַׂעֲרֵיהּ. תְּרֵין רְשִׁימִין, וּתְלַת זְעִירִין בֵּין קְרִיצֵי עֵינוֹי. הַאי אִיהוּ בַּר נָשׁ, דְּאָזַל כָּפִיף רֵישָׁא. זִינָא חַד, מִתְּלַת מָארֵי רְשׁוּמִין דְּתוֹלְדוֹת מָארֵי צָרַעַת, אִית בֵּיהּ בְּזִינֵיהּ. הַאי לָאו מְסָאֲבָא הֲוָה לְמִסְגַּר. חָדֵי אִיהוּ בְּכֹלָּא, וְחַיֵּיךְ תָּדִיר, כָּל מִלּוֹי חָיְיכִין בְּהוּ בְּנֵי נָשָׁא. קַמְצָן אִיהוּ בְּבֵיתֵיהּ, בְּאָחֳרָנִין לָאו הָכֵי. לֵית לֵיהּ כִּסּוּפָא בְּמִלּוֹי, בְּגִין דְּחָמֵי דְּכֹלָּא חָיְיכִין בֵּיהּ. גַּיְיפָא אִיהוּ, שַׂעֲרוֹי סוּמְקִין זְעֵיר, לָא שְׁעִיעִין וְלָא קְמִיטִין.
תרגום
בִּשְׂפָתוֹ יֵשׁ בּוֹ סִימָן אֶחָד אָדֹם יוֹתֵר, וּשְׂעָרָה אַחַת בָּאֶמְצַע. אֶצְבְּעוֹת רַגְלוֹ הַשְּׂמָאלִית, קְמוּטוֹת זְקוּפוֹת מִתְפַּשְּׁטוֹת, עֵינַיִם דּוֹלְפוֹת, יְרֻקּוֹת, יוֹרְדוֹת דְּמָעוֹת תָּמִיד. זֶה נִדְבָּק בְּאוֹת פ', וְאוֹת ר' אֵינָהּ מִתְיַשֶּׁבֶת בּוֹ, זֶה יֵשׁ לוֹ אַרְבָּעָה קַוִּים בְּמִצְחוֹ, וְעוֹבְרִים כֻּלָּם, וּשְׁנַיִם קְטַנִּים מֵעֵינוֹ וְעַד שְׂעָרוֹ. שְׁנֵי סִימָנִים, וּשְׁלֹשָׁה קְטַנִּים בֵּין קְמָטֵי עֵינָיו. זֶה הוּא אָדָם, הַהוֹלֵךְ כָּפוּף רֹאשׁ. סוּג אֶחָד, מִשְּׁלֹשָׁה בַּעֲלֵי סִימָנִים שֶׁל תּוֹלְדוֹת בַּעֲלֵי צָרַעַת, יֵשׁ בּוֹ בְּסוּגוֹ. זֶה לֹא הָיָה טָמֵא לְהִסְגֵּר. שָׂמֵחַ הוּא בַּכֹּל, וְשׂוֹחֵק תָּמִיד, כָּל דְּבָרָיו שׂוֹחֲקִים בָּהֶם בְּנֵי אָדָם. קַמְצָן הוּא בְּבֵיתוֹ, בַּאֲחֵרִים אֵינוֹ כֵּן. אֵין לוֹ בּוּשָׁה בִּדְבָרָיו, מִשּׁוּם שֶׁרוֹאֶה שֶׁהַכֹּל שׂוֹחֲקִים בּוֹ. בַּעַל נִאוּף הוּא, שְׂעָרוֹ אָדֹם מְעַט, לֹא חָלָק וְלֹא מְקֻמָּט.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: בשפה דיליה אית ביה רושם חד סומק טפי, וחד שערא באמצעותא. אצבען די ברגליה שמאלא, קמיטין זקיפין מתפשטין, עיינין זבלגנין, ירוקין, נחתין דמעין תדיר. האי אתדבק באת פ', ואת ר' לא אתיישב ביה, האי אית ליה ארבע שרטוטין במצחיה, ועברין כלהו, ותרין זעירין מעיניה ועד שעריה. תרין רשימין, ותלת זעירין בין קריצי עינוי. האי איהו בר נש, דאזל כפיף רישא. זינא חד, מתלת מארי רשומין דתולדות מארי צרעת, אית ביה בזיניה. האי לאו מסאבא הוה למסגר. חדי איהו בכלא, וחייך תדיר, כל מלוי חייכין בהו בני נשא. קמצן איהו בביתיה, באחרנין לאו הכי. לית ליה כסופא במלוי, בגין דחמי דכלא חייכין ביה. גייפא איהו, שערוי סומקין זעיר, לא שעיעין ולא קמיטין.
התרגום: בשפתו יש בו סימן אחד אדם יותר, ושערה אחת באמצע. אצבעות רגלו השמאלית, קמוטות זקופות מתפשטות, עינים דולפות, ירקות, יורדות דמעות תמיד. זה נדבק באות פ', ואות ר' אינה מתישבת בו, זה יש לו ארבעה קוים במצחו, ועוברים כלם, ושנים קטנים מעינו ועד שערו. שני סימנים, ושלשה קטנים בין קמטי עיניו. זה הוא אדם, ההולך כפוף ראש. סוג אחד, משלשה בעלי סימנים של תולדות בעלי צרעת, יש בו בסוגו. זה לא היה טמא להסגר. שמח הוא בכל, ושוחק תמיד, כל דבריו שוחקים בהם בני אדם. קמצן הוא בביתו, באחרים אינו כן. אין לו בושה בדבריו, משום שרואה שהכל שוחקים בו. בעל נאוף הוא, שערו אדם מעט, לא חלק ולא מקמט.