׳על שפת היאר׳ שהיא תורה שבעל פה - הלכה בהליכתה וקבלה בקבלתה
זוהר חדש · יתרו בהמשכו - שלשת השתפים בציורי הפנים ויחוד הבורא שאין לו ציור · מאמר 43 · פיסקה 20
לשון הזוהר
׳וַתָּשֶׂם בַּסּוּף׳, דָּא יַעֲקֹב. דְּאִתְּמָר בֵּיהּ, ׳וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָה׳ (שם מט). ׳עַל שְׂפַת הַיְאוֹר׳, דָּא אוֹרַיְיתָא דִּבְעַל פֶּה, בְּגִין דְּאִיהִי הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי, קַבָּלָה לְמשֶׁה. כַד אָזְלָא לְגַבֵּיהּ, אִתְקְרִיאַת הֲלָכָה לְמשֶׁה. כַּד קַבֵּיל לָהּ בִּדְרוֹעוֹי, אִתְקְרִיאַת קַבָּלָה לְמשֶׁה. כַּד שַׁרְיָיא בְּפוּמֵיהּ, (במדבר י״ב:ח׳) ׳פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֵּר בּוֹ׳. וַעֲתִידָא לְמֵיזַל לְגַבֵּיהּ בְּסוֹף יוֹמַיָיא, וִיקַבֵּל לָהּ בִּדְרוֹעוֹי. וּבָהּ בּוֹקֵעַ מַיָּא דְאוֹרַיְיתָא.
תרגום
׳וַתָּשֶׂם בַּסּוּף׳, זֶה יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ, ׳וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָה׳ (שם מט). ׳עַל שְׂפַת הַיְאֹר׳, זוֹ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, מִשּׁוּם שֶׁהִיא ׳הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי׳, קַבָּלָה לְמֹשֶׁה. כְּשֶׁהוֹלֶכֶת אֵלָיו, נִקְרֵאת ׳הֲלָכָה לְמֹשֶׁה׳. כְּשֶׁקִּבֵּל אוֹתָהּ בִּזְרוֹעוֹתָיו, נִקְרֵאת ׳קַבָּלָה לְמֹשֶׁה׳. כְּשֶׁשּׁוֹרָה בְּפִיו, (במדבר י״ב:ח׳) ׳פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֵּר בּוֹ׳ (במדבר יב, ח). וַעֲתִידָה לָלֶכֶת אֵלָיו בְּסוֹף הַיָּמִים, וִיקַבֵּל אוֹתָהּ בִּזְרוֹעוֹתָיו, וּבָהּ בּוֹקֵעַ מֵי הַתּוֹרָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳ותשם בסוף׳, דא יעקב. דאתמר ביה, ׳ויאסף רגליו אל המטה׳ (שם מט). ׳על שפת היאור׳, דא אורייתא דבעל פה, בגין דאיהי הלכה למשה מסיני, קבלה למשה. כד אזלא לגביה, אתקריאת הלכה למשה. כד קביל לה בדרועוי, אתקריאת קבלה למשה. כד שרייא בפומיה, (במדבר י״ב:ח׳) ׳פה אל פה אדבר בו׳. ועתידא למיזל לגביה בסוף יומייא, ויקבל לה בדרועוי. ובה בוקע מיא דאורייתא.
התרגום: ׳ותשם בסוף׳, זה יעקב, שנאמר בו, ׳ויאסף רגליו אל המטה׳ (שם מט). ׳על שפת היאר׳, זו תורה שבעל פה, משום שהיא ׳הלכה למשה מסיני׳, קבלה למשה. כשהולכת אליו, נקראת ׳הלכה למשה׳. כשקבל אותה בזרועותיו, נקראת ׳קבלה למשה׳. כששורה בפיו, (במדבר י״ב:ח׳) ׳פה אל פה אדבר בו׳ (במדבר יב, ח). ועתידה ללכת אליו בסוף הימים, ויקבל אותה בזרועותיו, ובה בוקע מי התורה.