ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 43: יתרו בהמשכו - שלשת השתפים בציורי הפנים ויחוד הבורא שאין לו ציור › פיסקה 18

׳תבת גמא׳ כארון התורה - הטמנת משה בגלות האחרונה ב ׳ותשם בסוף׳

זוהר חדש · יתרו בהמשכו - שלשת השתפים בציורי הפנים ויחוד הבורא שאין לו ציור · מאמר 43 · פיסקה 18

לשון הזוהר

וּבְזִמְנָא דְיֵיתֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא, בְּסוֹף גָּלוּתָא בַּתְרָאָה, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ (בראשית כ״ט:ז׳) ׳הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל׳, (שמות ב׳:ג׳) ׳וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא׳. כְּגַוְונָא דְּאָרוֹן דְסֵפֶר תּוֹרָה. אוֹרַיְיתָא וַדַּאי יְהֵא גְּנִיזוּ דִילֵיהּ, בְּדָרָא בַתְרָאָה. וּבָהּ אִתְטַמַּר, כְּגַוְונָא דְּנֹחַ בַּתֵּיבָה, דְּהֲוָה אָזֵיל עַל מַיָיא. הָכֵי הַאי אָזֵיל בֵּין עֵרֶב רַב, דְּאִינוּן מַיִם הַזֵּדוֹנִים. וּבְסוֹף גָּלוּתָא שַׁוֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמשֶׁה בְּהַהִיא תֵּיבָה, וְאַיְיתֵי לֵיהּ בְּגָלוּתָא. וּמְנָא לָן דִּבְסוֹף גָּלוּתָא אַיְיתֵי לֵיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שם) ׳וַתָּשֶׂם בַּסּוּף׳. וְעַד הַהוּא סוֹף, כְּתִיב (דברים ד׳:ל׳) וְהָיָה ׳בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ׳. וְעוֹד, ׳וַתָּשֶׂם בַּסּוּף׳, דָּא אִיהוּ רָזָא (קהלת י״ב:י״ג) דְּסוֹף ׳דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע׳.

תרגום

וּבִזְמַן שֶׁיָּבוֹא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, בְּסוֹף הַגָּלוּת הָאַחֲרוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (בראשית כ״ט:ז׳) ׳הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל׳, (שמות ב׳:ג׳) ׳וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא׳ (שמות ב, ג), כְּעִנְיַן אֲרוֹן סֵפֶר הַתּוֹרָה. הַתּוֹרָה וַדַּאי תִּהְיֶה גְּנִיזָתָהּ, בַּדּוֹר הָאַחֲרוֹן, וּבָהּ מִתְטַמֵּן, כְּעִנְיַן נֹחַ בַּתֵּבָה, שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ עַל הַמַּיִם. כָּכָה זֶה הוֹלֵךְ בֵּין הָעֵרֶב רַב, שֶׁהֵם הַמַּיִם הַזֵּדוֹנִים. וּבְסוֹף הַגָּלוּת שָׂם הקב"ה אֶת מֹשֶׁה בְּאוֹתָהּ הַתֵּבָה, וֶהֱבִיאוֹ בַּגָּלוּת. וּמִנַּיִן לָנוּ שֶׁבְּסוֹף הַגָּלוּת הֱבִיאוֹ? זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, (שם) ׳וַתָּשֶׂם בַּסּוּף׳. וְעַד אוֹתוֹ הַסּוֹף, כָּתוּב (דברים ד׳:ל׳) ׳וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ׳. וְעוֹד, ׳וַתָּשֶׂם בַּסּוּף׳, זֶה סוֹד (קהלת י״ב:י״ג) ׳סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ובזמנא דייתי מלכא משיחא, בסוף גלותא בתראה, דאתמר ביה (בראשית כ״ט:ז׳) ׳הן עוד היום גדול׳, (שמות ב׳:ג׳) ׳ולא יכלה עוד הצפינו ותקח לו תבת גמא׳. כגוונא דארון דספר תורה. אורייתא ודאי יהא גניזו דיליה, בדרא בתראה. ובה אתטמר, כגוונא דנח בתיבה, דהוה אזיל על מייא. הכי האי אזיל בין ערב רב, דאינון מים הזדונים. ובסוף גלותא שוי קודשא בריך הוא למשה בההיא תיבה, ואייתי ליה בגלותא. ומנא לן דבסוף גלותא אייתי ליה. הדא הוא דכתיב, (שם) ׳ותשם בסוף׳. ועד ההוא סוף, כתיב (דברים ד׳:ל׳) והיה ׳באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך׳. ועוד, ׳ותשם בסוף׳, דא איהו רזא (קהלת י״ב:י״ג) דסוף ׳דבר הכל נשמע׳.

התרגום: ובזמן שיבוא מלך המשיח, בסוף הגלות האחרונה, שנאמר בו (בראשית כ״ט:ז׳) ׳הן עוד היום גדול׳, (שמות ב׳:ג׳) ׳ולא יכלה עוד הצפינו ותקח לו תבת גמא׳ (שמות ב, ג), כענין ארון ספר התורה. התורה ודאי תהיה גניזתה, בדור האחרון, ובה מתטמן, כענין נח בתבה, שהיה הולך על המים. ככה זה הולך בין הערב רב, שהם המים הזדונים. ובסוף הגלות שם הקב"ה את משה באותה התבה, והביאו בגלות. ומנין לנו שבסוף הגלות הביאו? זהו שכתוב, (שם) ׳ותשם בסוף׳. ועד אותו הסוף, כתוב (דברים ד׳:ל׳) ׳והיה באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך׳. ועוד, ׳ותשם בסוף׳, זה סוד (קהלת י״ב:י״ג) ׳סוף דבר הכל נשמע׳.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים