חיים ומיתה שאינם באותיות אלא בו - והצדדים האחרים שברשותו
זוהר חדש · יתרו בהמשכו - שלשת השתפים בציורי הפנים ויחוד הבורא שאין לו ציור · מאמר 43 · פיסקה 13
לשון הזוהר
לְמַאן דְּאִיהוּ מְחַיֶּה בְּיהו"ה, לֵית מַאן דְּקָטֵיל לֵיהּ, וּלְמַאן דְּאִיהוּ מֵמִית בְּאדנ"י, לֵית מַאן דִּמְחַיֶּה לֵיה. וְאִלֵּין אַתְוָון לֵית בְּהוּ חַיֵּי וּמִיתָה. בַּר מִנֵּיהּ. וְאַף עַל גַּב דִּבְהוֹן מִיתָה וְחַיֵּי, וְלֵית בְּהוֹן קְרִיבוּ וְיִיחוּדָא, בַּר מִינֵיהּ. שְׁמָא לָא אִתְקְרֵי שְׁלִים, אֶלָּא בֵּיהּ. וְלָא אַפֵּיק פְּעוּלָה לַפּוֹעַל אֶלָּא בֵּיהּ. וְסִטְרִין אָחֳרָנִין דְּאִינוּן מִסִּטְרָא אָחֳרָא, כָּלְהוֹ בִּרְשׁוּתֵיהּ, לְמֶעְבַּד בְּהוֹן רְעוּתֵיהּ. וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמָר, (דניאל ד׳:ל״ב) וְכָל דָּיְרֵי ׳אַרְעָא כְּלָה חֲשִׁיבִין וּכְמִצְבְּיֵהּ עָבֵד בְּחֵיל שְׁמַיָא׳. ׳וְלָא אִיתַי דִּי יְמַחֵא בִידֵהּ וְיֵאמַר לֵהּ מָה עֲבַדְתְּ׳. הוּא תָּפֵיס בְּכָל מַחֲשַׁבְתִּין, וְלֵית מַחֲשָׁבָה יְדִיעָא בֵיהּ.
תרגום
לְמִי שֶׁמְּחַיֶּה בְּיהו"ה, אֵין מִי שֶׁהוֹרֵג אוֹתוֹ, וּלְמִי שֶׁמֵּמִית בְּאדנ"י, אֵין מִי שֶׁמְּחַיֶּה אוֹתוֹ. וְאוֹתִיּוֹת אֵלֶּה אֵין בָּהֶן חַיִּים וּמִיתָה, חוּץ מִמֶּנּוּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁבָּהֶן מִיתָה וְחַיִּים, וְאֵין בָּהֶן קִרְבָה וְיִחוּד, חוּץ מִמֶּנּוּ, הַשֵּׁם לֹא נִקְרָא שָׁלֵם, אֶלָּא בּוֹ, וְלֹא הוֹצִיא פְּעֻלָּה לַפֹּעַל אֶלָּא בּוֹ. וְהַצְּדָדִים הָאֲחֵרִים שֶׁהֵם מִצַּד אַחֵר, כֻּלָּם בִּרְשׁוּתוֹ, לַעֲשׂוֹת בָּהֶם רְצוֹנוֹ. וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר, (דניאל ד׳:ל״ב) ׳וְכָל דָּיְרֵי אַרְעָא כְּלָה חֲשִׁיבִין וּכְמִצְבְּיֵהּ עָבֵד בְּחֵיל שְׁמַיָא׳ (דניאל ד, לב). ׳וְלָא אִיתַי דִּי יְמַחֵא בִידֵהּ וְיֵאמַר לֵהּ מָה עֲבַדְתְּ׳. הוּא תּוֹפֵס בְּכָל הַמַּחְשָׁבוֹת, וְאֵין מַחֲשָׁבָה יְדוּעָה בּוֹ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: למאן דאיהו מחיה ביהו"ה, לית מאן דקטיל ליה, ולמאן דאיהו ממית באדנ"י, לית מאן דמחיה ליה. ואלין אתוון לית בהו חיי ומיתה. בר מניה. ואף על גב דבהון מיתה וחיי, ולית בהון קריבו וייחודא, בר מיניה. שמא לא אתקרי שלים, אלא ביה. ולא אפיק פעולה לפועל אלא ביה. וסטרין אחרנין דאינון מסטרא אחרא, כלהו ברשותיה, למעבד בהון רעותיה. ועלייהו אתמר, (דניאל ד׳:ל״ב) וכל דירי ׳ארעא כלה חשיבין וכמצביה עבד בחיל שמיא׳. ׳ולא איתי די ימחא בידה ויאמר לה מה עבדת׳. הוא תפיס בכל מחשבתין, ולית מחשבה ידיעא ביה.
התרגום: למי שמחיה ביהו"ה, אין מי שהורג אותו, ולמי שממית באדנ"י, אין מי שמחיה אותו. ואותיות אלה אין בהן חיים ומיתה, חוץ ממנו. ואף על פי שבהן מיתה וחיים, ואין בהן קרבה ויחוד, חוץ ממנו, השם לא נקרא שלם, אלא בו, ולא הוציא פעלה לפעל אלא בו. והצדדים האחרים שהם מצד אחר, כלם ברשותו, לעשות בהם רצונו. ועליהם נאמר, (דניאל ד׳:ל״ב) ׳וכל דירי ארעא כלה חשיבין וכמצביה עבד בחיל שמיא׳ (דניאל ד, לב). ׳ולא איתי די ימחא בידה ויאמר לה מה עבדת׳. הוא תופס בכל המחשבות, ואין מחשבה ידועה בו.
לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: