׳ואל מי תדמיוני׳ - חכם שלא בחכמה ידועה ומלך שלא במלכות ידועה
זוהר חדש · יתרו בהמשכו - שלשת השתפים בציורי הפנים ויחוד הבורא שאין לו ציור · מאמר 43 · פיסקה 11
לשון הזוהר
אֲבָל עִם כָּל דָּא דְּאִיהוּ בְּכָל אֲתַר, בְּרִיאָה יְצִירָה וַעֲשִׂיָּה דִילֵיהּ לָא שָׁוֵי, לָא בְּכוּרְסְיָיא, וְלָא בְּמַלְאָכַיָא, וְלָא בִּשְׁמַיָא, וְלָא בְּאַרְעָא וּבְיַמָּא, וְלָא בְּשׁוּם בְּרִיָּה בְּעָלְמָא. בְּגִין לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא לֵיהּ כָּל בְּרִיָּין, אֶלָּא בִּסְפִירָן. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא כָּל בְּרִיָּין אִינוּן, מִנַּיְיהוּ עַל יְדֵי בְּרִיאָה, וּמִנַּיְיהוּ עַל יְדֵי יְצִירָה, וּמִנַּיְיהוּ עַל יְדֵי עֲשִׂיָּה. וּסְפִירָאן, אַף עַל גַּב דְּכֹלָּא בְּרָא וְיָצַר וַעֲבַד בְּהוֹן, לָא אִתְקְרֵי בְּהוּ בְּרִיאָה וִיצִירָה וַעֲשִׂיָּה כְּתַתָּאי, אֶלָּא אִינוּן בְּאוֹרַח אֲצִילוּת. וּבְגִין דָּא, כֶּתֶר וְחָכְמָה וּבִינָה וְדַעַת דִּשְׁאָר בְּרִיָּין, לָא דָמֵי לוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה יֹאמַר קָדוֹשׁ׳ (שם מ). כְּגַוְונָא דְאוֹרַיְיתָא דְּאִתְּמָר בָּהּ (משלי ג׳:ט״ו) יְקָרָה הִיא ׳מִפְּנִינִים וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ׳, וּבוֹרֵא וְיוֹצֵר וְעוֹשֶׂה כֹּלָּא. אַף עַל גַּב דְּאִשְׁתְּמוֹדְעָא לִבְנֵי נָשָׁא בְּעֶשֶׂר סְפִירָאן, דְּאִינוּן כֶּתֶר עֶלְיוֹן חָכְמָה וּבִינָה וכו', אִתְּמָר בֵּיהּ, דְּאִיהוּ חַכִּים, וְלָא בְחָכְמָה יְדִיעָא. מֵבִין, וְלָא בְּבִינָה יְדִיעָא. חָסִיד, וְלָא בְּחֶסֶד יְדִיעָא. גִּבּוֹר, וְלָא בִּגְבוּרָה יְדִיעָא. אִיהוּ פְּאֵר בְּכָל אֲתַר, וְלָא בַּאֲתַר יְדִיעָא. אִיהוּ הוֹד וְהָדָר בְּכָל אֲתַר, וְלָא בַּאֲתַר יְדִיעָא. אִיהוּ צַדִּיק, וְלָאו בַּאֲתַר יְדִיעָא. אִיהוּ מֶלֶךְ, וְלָאו בְּמַלְכוּתָא יְדִיעָא.
תרגום
אֲבָל עִם כָּל זֶה שֶׁהוּא בְּכָל מָקוֹם, בְּרִיאָה יְצִירָה וַעֲשִׂיָּה שֶׁלּוֹ לֹא שָׁוָה, לֹא בַּכִּסֵּא, וְלֹא בַּמַּלְאָכִים, וְלֹא בַּשָּׁמַיִם, וְלֹא בָּאָרֶץ וּבַיָּם, וְלֹא בְּשׁוּם בְּרִיָּה בָּעוֹלָם, כְּדֵי לְהִוָּדַע לוֹ כָּל הַבְּרִיּוֹת, אֶלָּא בַּסְּפִירוֹת. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא כָּל הַבְּרִיּוֹת הֵם, מֵהֶם עַל יְדֵי בְּרִיאָה, וּמֵהֶם עַל יְדֵי יְצִירָה, וּמֵהֶם עַל יְדֵי עֲשִׂיָּה. וְהַסְּפִירוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁהַכֹּל בָּרָא וְיָצַר וְעָשָׂה בָּהֶן, לֹא נִקְרָא בָּהֶן בְּרִיאָה וִיצִירָה וַעֲשִׂיָּה כַּתַּחְתּוֹנִים, אֶלָּא הֵן בְּדֶרֶךְ אֲצִילוּת. וּבִגְלַל זֶה, כֶּתֶר וְחָכְמָה וּבִינָה וְדַעַת שֶׁל שְׁאָר הַבְּרִיּוֹת, אֵינָם דּוֹמִים לָהֶם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, ׳וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה יֹאמַר קָדוֹשׁ׳ (שם מ). כְּעִנְיַן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (משלי ג׳:ט״ו) ׳יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ׳ (משלי ג, טו), וּבוֹרֵא וְיוֹצֵר וְעוֹשֶׂה הַכֹּל. אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹדָע לִבְנֵי אָדָם בְּעֶשֶׂר סְפִירוֹת, שֶׁהֵם כֶּתֶר עֶלְיוֹן חָכְמָה וּבִינָה וְכוּ', נֶאֱמַר בּוֹ, שֶׁהוּא חָכָם, וְלֹא בְּחָכְמָה יְדוּעָה. מֵבִין, וְלֹא בְּבִינָה יְדוּעָה. חָסִיד, וְלֹא בְּחֶסֶד יָדוּעַ. גִּבּוֹר, וְלֹא בִּגְבוּרָה יְדוּעָה. הוּא פְּאֵר בְּכָל מָקוֹם, וְלֹא בְּמָקוֹם יָדוּעַ. הוּא הוֹד וְהָדָר בְּכָל מָקוֹם, וְלֹא בְּמָקוֹם יָדוּעַ. הוּא צַדִּיק, וְלֹא בְּמָקוֹם יָדוּעַ. הוּא מֶלֶךְ, וְלֹא בְּמַלְכוּת יְדוּעָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אבל עם כל דא דאיהו בכל אתר, בריאה יצירה ועשיה דיליה לא שוי, לא בכורסייא, ולא במלאכיא, ולא בשמיא, ולא בארעא ובימא, ולא בשום בריה בעלמא. בגין לאשתמודעא ליה כל בריין, אלא בספירן. ולא עוד, אלא כל בריין אינון, מנייהו על ידי בריאה, ומנייהו על ידי יצירה, ומנייהו על ידי עשיה. וספיראן, אף על גב דכלא ברא ויצר ועבד בהון, לא אתקרי בהו בריאה ויצירה ועשיה כתתאי, אלא אינון באורח אצילות. ובגין דא, כתר וחכמה ובינה ודעת דשאר בריין, לא דמי לון, הדא הוא דכתיב, ׳ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש׳ (שם מ). כגוונא דאורייתא דאתמר בה (משלי ג׳:ט״ו) יקרה היא ׳מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה׳, ובורא ויוצר ועושה כלא. אף על גב דאשתמודעא לבני נשא בעשר ספיראן, דאינון כתר עליון חכמה ובינה וכו', אתמר ביה, דאיהו חכים, ולא בחכמה ידיעא. מבין, ולא בבינה ידיעא. חסיד, ולא בחסד ידיעא. גבור, ולא בגבורה ידיעא. איהו פאר בכל אתר, ולא באתר ידיעא. איהו הוד והדר בכל אתר, ולא באתר ידיעא. איהו צדיק, ולאו באתר ידיעא. איהו מלך, ולאו במלכותא ידיעא.
התרגום: אבל עם כל זה שהוא בכל מקום, בריאה יצירה ועשיה שלו לא שוה, לא בכסא, ולא במלאכים, ולא בשמים, ולא בארץ ובים, ולא בשום בריה בעולם, כדי להודע לו כל הבריות, אלא בספירות. ולא עוד, אלא כל הבריות הם, מהם על ידי בריאה, ומהם על ידי יצירה, ומהם על ידי עשיה. והספירות, אף על פי שהכל ברא ויצר ועשה בהן, לא נקרא בהן בריאה ויצירה ועשיה כתחתונים, אלא הן בדרך אצילות. ובגלל זה, כתר וחכמה ובינה ודעת של שאר הבריות, אינם דומים להם, זהו שכתוב, ׳ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש׳ (שם מ). כענין התורה שנאמר בה (משלי ג׳:ט״ו) ׳יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה׳ (משלי ג, טו), ובורא ויוצר ועושה הכל. אף על פי שנודע לבני אדם בעשר ספירות, שהם כתר עליון חכמה ובינה וכו', נאמר בו, שהוא חכם, ולא בחכמה ידועה. מבין, ולא בבינה ידועה. חסיד, ולא בחסד ידוע. גבור, ולא בגבורה ידועה. הוא פאר בכל מקום, ולא במקום ידוע. הוא הוד והדר בכל מקום, ולא במקום ידוע. הוא צדיק, ולא במקום ידוע. הוא מלך, ולא במלכות ידועה.