׳שחורה אני ונאוה׳ עין השבת - שנוי העצבות לענג כנגד בורה של לילית
זוהר חדש · יתרו בהמשכו - גלגולי העין באבות וסוד האזנים בהעלאת התפלה · מאמר 42 · פיסקה 9
לשון הזוהר
עַיְינִין אוּכְמִין שַׁפִּירָן, עַל קַו הַיּוֹשֶׁר, אִיהוּ מִסִּטְרָא דְּשַׁבָּת, דְּאִיהִי בַּת עַיִן שַׁפִּירָא. עֲלָה אִיתְּמָר, (שיר השירים א׳:ה׳) ׳שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה׳. הַאי אִיהוּ בִּדְיוֹקְנָא דְּשַׁבָּת, דְּאִיהוּ שָׁקוּל לְאוֹרַיְיתָא כּוּלָהּ. וּבְשַׁבָּת צָרִיךְ לְאַחֲזָאָה שׂוֹבְעָה, בְּהִפּוּכָא דְּשִׁפְחָה לִילִית. וְצָרִיךְ בַּאֲתַר דַּעֲצִיבוּ דְּשַׁבְּתָאי, לְאַחֲזָאָה חֶדְוָה, בַּאֲתַר דַּחֲשׁוֹכָא. שְׁרַגָּא. בַּאֲתַר דְּעִינּוּי, עֹנֶג. לְמֶעְבַּד תַּמָּן שִׁינּוּי בְּכֹלָּא. דְּלִילִית מָרָה אוּכְמָא, צִמָּאוֹן דְּלֵית בֵּיהּ מַיִם, דְּאִיהוּ (בראשית ל״ז:כ״ד) הַבּוֹר ׳רֵק אֵין בּוֹ מַיִם׳, אֲבָל נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים יֵשׁ בּוֹ. וּנְחָשִׁין וְעַקְרַבִּין דִּילָהּ אִינוּן עֵרַב רַב. יוֹסֵף דְּאִיהוּ בְּגוֹבָא, דָּא יִשְׂרָאֵל דְּאִינוּן בְּגָלוּתָא דִּילָהּ, בְּהַהוּא בּוֹר.
תרגום
עֵינַיִם שְׁחוֹרוֹת יָפוֹת, עַל קַו הַיֹּשֶׁר, הוּא מִצַּד שַׁבָּת, שֶׁהִיא בַּת עַיִן יָפָה. עָלֶיהָ נֶאֱמַר, (שיר השירים א׳:ה׳) ׳שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה׳. זֶה הוּא בִּדְיוֹקַן שַׁבָּת, שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַתּוֹרָה. וּבְשַׁבָּת צָרִיךְ לְהַרְאוֹת שֹׂבַע, בְּהֶפֶךְ הַשִּׁפְחָה לִילִית. וְצָרִיךְ בִּמְקוֹם עַצְבוּת הַשַּׁבְּתַאי, לְהַרְאוֹת שִׂמְחָה. בִּמְקוֹם חֹשֶׁךְ, נֵר. בִּמְקוֹם עִנּוּי, עֹנֶג. לַעֲשׂוֹת שָׁם שִׁנּוּי בַּכֹּל. שֶׁלִּילִית מָרָה שְׁחוֹרָה, צִמָּאוֹן ׳שֶׁאֵין בּוֹ מַיִם׳, שֶׁהוּא (בראשית ל״ז:כ״ד) ׳הַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מַיִם׳ (בראשית לז, כד), אֲבָל נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים יֵשׁ בּוֹ. וּנְחָשֶׁיהָ וְעַקְרַבֶּיהָ הֵם עֵרֶב רַב. יוֹסֵף שֶׁהוּא בַּבּוֹר, זֶה יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בְּגָלוּתָהּ, בְּאוֹתוֹ הַבּוֹר.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: עיינין אוכמין שפירן, על קו היושר, איהו מסטרא דשבת, דאיהי בת עין שפירא. עלה איתמר, (שיר השירים א׳:ה׳) ׳שחורה אני ונאוה׳. האי איהו בדיוקנא דשבת, דאיהו שקול לאורייתא כולה. ובשבת צריך לאחזאה שובעה, בהפוכא דשפחה לילית. וצריך באתר דעציבו דשבתאי, לאחזאה חדוה, באתר דחשוכא. שרגא. באתר דעינוי, ענג. למעבד תמן שינוי בכלא. דלילית מרה אוכמא, צמאון דלית ביה מים, דאיהו (בראשית ל״ז:כ״ד) הבור ׳רק אין בו מים׳, אבל נחשים ועקרבים יש בו. ונחשין ועקרבין דילה אינון ערב רב. יוסף דאיהו בגובא, דא ישראל דאינון בגלותא דילה, בההוא בור.
התרגום: עינים שחורות יפות, על קו הישר, הוא מצד שבת, שהיא בת עין יפה. עליה נאמר, (שיר השירים א׳:ה׳) ׳שחורה אני ונאוה׳. זה הוא בדיוקן שבת, שהיא שקולה כנגד כל התורה. ובשבת צריך להראות שבע, בהפך השפחה לילית. וצריך במקום עצבות השבתאי, להראות שמחה. במקום חשך, נר. במקום ענוי, ענג. לעשות שם שנוי בכל. שלילית מרה שחורה, צמאון ׳שאין בו מים׳, שהוא (בראשית ל״ז:כ״ד) ׳הבור רק אין בו מים׳ (בראשית לז, כד), אבל נחשים ועקרבים יש בו. ונחשיה ועקרביה הם ערב רב. יוסף שהוא בבור, זה ישראל שהם בגלותה, באותו הבור.
לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: