פתוי לילית ויצר הרע לאדם ולחוה - הפשטת מלבושיהם וירידתם לשבע ארצות
זוהר חדש · יתרו בהמשכו - גלגולי העין באבות וסוד האזנים בהעלאת התפלה · מאמר 42 · פיסקה 6
לשון הזוהר
מָה עֲבַד, אָזַל אִיהוּ וְאִתְּתֵיהּ, לְפַתָּאָה לְאָדָם וּלְאִתְּתֵיהּ דְּסִטְרָא טָבָא. בַּת זוּגֵיהּ דְּיֵצֶר הָרָע לִילִית, פַּתֵּי לְאָדָם דְּאִיהוּ יֵצֶר הַטוֹב, וּבְגִינָהּ אִיתְּמָר (שם ג) הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּ עִמָּדִי הִיא ׳נָתְנָה לִי מִן הָעֵץ׳. וְיֵצֶר הָרָע פַּתֵּי לְחַוָּה, וְגָרְמוּ לוֹן מָוֶת. בְּגִין דָּא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַפְשֵׁיט לְאָדָם דְּאִיהוּ יֵצֶר הַטוֹב מִגּוּפֵיהּ בְּגַן עֵדֶן וּמִמַּלְבּוּשׁוֹי, לֵיהּ וּלְאִתְּתֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שם) ׳וַיֵּדְעוּ כִּי עֵרוּמִים הֵם׳. וְגֵירַשׁ לוֹן מִגַּן עֵדֶן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שם) ׳וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם׳. אֶת, בַּת זוּגֵיהּ עִמֵּיהּ. וְנָחֵית לוֹן לְשֶׁבַע אַרְעִין, דְּאִינוּן: גֵּיא. נְשִׁיָה. צִיָּה. אַרְקָא. אֶרֶץ. אֲדָמָה. תֵּבֵל. עֲבַד תְּיוּבְתָּא, הֲוָה מְצַפְצֵף וְעוֹלֶה. וְעִם כָּל דָּא הֲוָה עָרוֹם בְּלֹא לְבוּשׁ הוּא וְאִתְּתֵיהּ.
תרגום
מָה עָשָׂה? הָלַךְ הוּא וְאִשְׁתּוֹ, לְפַתּוֹת אֶת אָדָם וְאֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁל הַצַּד הַטּוֹב. בַּת זוּגוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרָע, לִילִית, פִּתְּתָה אֶת אָדָם שֶׁהוּא יֵצֶר הַטּוֹב, וּבִשְׁבִילָהּ נֶאֱמַר ׳הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּ עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִי מִן הָעֵץ׳ (שם ג). וְיֵצֶר הָרָע פִּתָּה אֶת חַוָּה, וְגָרְמוּ לָהֶם מָוֶת. בִּגְלַל זֶה, הקב"ה הִפְשִׁיט אֶת אָדָם שֶׁהוּא יֵצֶר הַטּוֹב מִגּוּפוֹ בְּגַן עֵדֶן וּמִמַּלְבּוּשָׁיו, לוֹ וּלְאִשְׁתּוֹ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, (שם) ׳וַיֵּדְעוּ כִּי עֵרוּמִים הֵם׳. וְגֵרֵשׁ אוֹתָם מִגַּן עֵדֶן, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, (שם) ׳וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם׳, ׳אֶת׳ - בַּת זוּגוֹ עִמּוֹ. וְהוֹרִיד אוֹתָם לְשֶׁבַע אֲרָצוֹת, שֶׁהֵן: גֵּיא, נְשִׁיָּה, צִיָּה, אַרְקָא, אֶרֶץ, אֲדָמָה, תֵּבֵל. עָשָׂה תְּשׁוּבָה, הָיָה מְצַפְצֵף וְעוֹלֶה, וְעִם כָּל זֶה הָיָה עָרוֹם בְּלֹא לְבוּשׁ הוּא וְאִשְׁתּוֹ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: מה עבד, אזל איהו ואתתיה, לפתאה לאדם ולאתתיה דסטרא טבא. בת זוגיה דיצר הרע לילית, פתי לאדם דאיהו יצר הטוב, ובגינה איתמר (שם ג) האשה אשר נתת עמדי היא ׳נתנה לי מן העץ׳. ויצר הרע פתי לחוה, וגרמו לון מות. בגין דא, קודשא בריך הוא אפשיט לאדם דאיהו יצר הטוב מגופיה בגן עדן וממלבושוי, ליה ולאתתיה, הדא הוא דכתיב, (שם) ׳וידעו כי ערומים הם׳. וגירש לון מגן עדן, הדא הוא דכתיב, (שם) ׳ויגרש את האדם׳. את, בת זוגיה עמיה. ונחית לון לשבע ארעין, דאינון: גיא. נשיה. ציה. ארקא. ארץ. אדמה. תבל. עבד תיובתא, הוה מצפצף ועולה. ועם כל דא הוה ערום בלא לבוש הוא ואתתיה.
התרגום: מה עשה? הלך הוא ואשתו, לפתות את אדם ואת אשתו של הצד הטוב. בת זוגו של יצר הרע, לילית, פתתה את אדם שהוא יצר הטוב, ובשבילה נאמר ׳האשה אשר נתת עמדי הוא נתנה לי מן העץ׳ (שם ג). ויצר הרע פתה את חוה, וגרמו להם מות. בגלל זה, הקב"ה הפשיט את אדם שהוא יצר הטוב מגופו בגן עדן וממלבושיו, לו ולאשתו, זהו שכתוב, (שם) ׳וידעו כי ערומים הם׳. וגרש אותם מגן עדן, זהו שכתוב, (שם) ׳ויגרש את האדם׳, ׳את׳ - בת זוגו עמו. והוריד אותם לשבע ארצות, שהן: גיא, נשיה, ציה, ארקא, ארץ, אדמה, תבל. עשה תשובה, היה מצפצף ועולה, ועם כל זה היה ערום בלא לבוש הוא ואשתו.