שלשת הפקודים ב ׳ויצו׳ - וגזרת מיתה על יצר הרע וחששו לעבד אחר
זוהר חדש · יתרו בהמשכו - גלגולי העין באבות וסוד האזנים בהעלאת התפלה · מאמר 42 · פיסקה 5
לשון הזוהר
וְהַאי אַמַּאי. אֶלָּא לְיֵצֶר הַטוֹב וּלְיֵצֶר הָרָע, דְּאִינוּן אָדָם טוֹב אָדָם רָע, מַנֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא תְּלַת פִּקּוּדִין. עֲבוֹדָה זָרָה. גִּלּוּי עֲרָיוֹת. וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. עֲבוֹדָה זָרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַיְצַו ה' אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר׳ (בראשית ב). וְאָמְרוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, לֵית צַו אֶלָּא עֲבוֹדָה זָרָה. עַל הָאָדָם, זֶה שְׁפִיכוּת דָּמִים. לֵאמֹר, זֶה גִּלּוּי עֲרָיוֹת. וּבְצִוּוּי דָּא הֲווֹ כַּחֲדָא יֵצֶר הַטוֹב וְיֵצֶר הָרָע. לְבָתַר דַּעֲבַר יֵצֶר הָרָע עַל צִוּוּי דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, גָּזַר עֲלֵיהּ מִיתָה. אֲמַר, מָה אַעֲבֵד, אִם אֲנָא אֵימוּת אִיהוּ נָטֵיל עֶבֶד אָחֳרָא. דְּיֵצֶר הָרָע אִיהוּ עֶבֶד, וּבַת זוּגֵיהּ שִׁפְחָה, וְאַתְרֵיהּ יָרֵית לֵיהּ הַהוּא עֶבֶד.
תרגום
וְזֶה לָמָּה? אֶלָּא לְיֵצֶר הַטּוֹב וּלְיֵצֶר הָרָע, שֶׁהֵם אָדָם טוֹב אָדָם רַע, מִנָּה הקב"ה שְׁלֹשָׁה פִּקּוּדִים: עֲבוֹדָה זָרָה, גִּלּוּי עֲרָיוֹת, וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. עֲבוֹדָה זָרָה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, ׳וַיְצַו ה' אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר׳ (בראשית ב, טז), וְאָמְרוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, אֵין ׳צַו׳ אֶלָּא עֲבוֹדָה זָרָה. ׳עַל הָאָדָם׳, זֶה שְׁפִיכוּת דָּמִים. ׳לֵאמֹר׳, זֶה גִּלּוּי עֲרָיוֹת. וּבְצִוּוּי זֶה הָיוּ כְּאֶחָד יֵצֶר הַטּוֹב וְיֵצֶר הָרָע. לְאַחַר שֶׁעָבַר יֵצֶר הָרָע עַל צִוּוּי הקב"ה, גָּזַר עָלָיו מִיתָה. אָמַר, מָה אֶעֱשֶׂה? אִם אֲנִי אָמוּת, הוּא יִטֹּל עֶבֶד אַחֵר, שֶׁיֵּצֶר הָרָע הוּא עֶבֶד, וּבַת זוּגוֹ שִׁפְחָה, וְאֶת מְקוֹמוֹ יִירַשׁ אוֹתוֹ עֶבֶד.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: והאי אמאי. אלא ליצר הטוב וליצר הרע, דאינון אדם טוב אדם רע, מני קודשא בריך הוא תלת פקודין. עבודה זרה. גלוי עריות. ושפיכות דמים. עבודה זרה, הדא הוא דכתיב, ׳ויצו ה' אלהים על האדם לאמר׳ (בראשית ב). ואמרו מארי מתניתין, לית צו אלא עבודה זרה. על האדם, זה שפיכות דמים. לאמר, זה גלוי עריות. ובצווי דא הוו כחדא יצר הטוב ויצר הרע. לבתר דעבר יצר הרע על צווי דקודשא בריך הוא, גזר עליה מיתה. אמר, מה אעבד, אם אנא אימות איהו נטיל עבד אחרא. דיצר הרע איהו עבד, ובת זוגיה שפחה, ואתריה ירית ליה ההוא עבד.
התרגום: וזה למה? אלא ליצר הטוב וליצר הרע, שהם אדם טוב אדם רע, מנה הקב"ה שלשה פקודים: עבודה זרה, גלוי עריות, ושפיכות דמים. עבודה זרה, זהו שכתוב, ׳ויצו ה' אלהים על האדם לאמר׳ (בראשית ב, טז), ואמרו בעלי המשנה, אין ׳צו׳ אלא עבודה זרה. ׳על האדם׳, זה שפיכות דמים. ׳לאמר׳, זה גלוי עריות. ובצווי זה היו כאחד יצר הטוב ויצר הרע. לאחר שעבר יצר הרע על צווי הקב"ה, גזר עליו מיתה. אמר, מה אעשה? אם אני אמות, הוא יטל עבד אחר, שיצר הרע הוא עבד, ובת זוגו שפחה, ואת מקומו יירש אותו עבד.