ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 42: יתרו בהמשכו - גלגולי העין באבות וסוד האזנים בהעלאת התפלה › פיסקה 17

שערות עתיק יומין באותיות השם - וכל שערה עולם שלם של צדיק

זוהר חדש · יתרו בהמשכו - גלגולי העין באבות וסוד האזנים בהעלאת התפלה · מאמר 42 · פיסקה 17

לשון הזוהר

וְאִית נִימִין דְּשַׂעֲרָא, דְּהַהוּא דְּאִיתְּמָר בֵּיהּ ׳וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִיב לְבוּשֵׁיהּ כִּתְלַג׳ (דניאל ז) חִיוָּר וּשְׂעַר רֵישֵׁיהּ כַּעֲמַר נְקֵי. וְכָלְהוֹ רַחֲמֵי. לֵית נִימָא דְּלָא אִית לֵיהּ מַבּוּעָא, וְדָא י'. נִימָא אֲרִיכָא דָא ו'. קְמִיטָא ה' זְעֵירָא. אֲרִיכָא וּקְמִיטָא לְתַתָּא, דָּא ה' עִילָּאָה, דְּאִית בָּהּ דִּינָא וְרַחֲמֵי. דִּקְמִיטָא וְלָא אֲרִיכָא, דָּא ה' תַּתָּאָה, דְּאִיהוּ כֹּלָּא דִּינָא. וְכָל נִימָא וְנִימָא, אִיהוּ עָלְמָא שְׁלֵימָא, וַעֲלַיְיהוּ אִיתְּמָר (שיר השירים ו׳:ח׳) ׳וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר׳. בְּגִין דָּא אָמְרוּ מָארֵי מַתְנִיתִין כָּל צַדִּיק וְצַדִיק יֵשׁ לוֹ עוֹלָם בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְאִיהוּ נִימָא חָדָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עָלְמָא שְׁלֵימָא. וּבְגִינָהּ אִתְּמָר, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְדַקְדֵּק עִם הַצַּדִּיקִים אֲפִילּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה.

תרגום

וְיֵשׁ שְׂעָרוֹת, שֶׁאוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִיב לְבוּשֵׁיהּ כִּתְלַג׳ (דניאל ז, ט) ׳חִוַּר וּשְׂעַר רֵישֵׁיהּ כַּעֲמַר נְקֵי׳, וְכֻלָּן רַחֲמִים. אֵין שְׂעָרָה שֶׁאֵין לָהּ מַבּוּעַ, וְזֶה י'. הַשְּׂעָרָה הָאֲרֻכָּה - זֶה ו'. הַקְּצָרָה - ה' קְטַנָּה. אֲרֻכָּה וּקְצָרָה לְמַטָּה - זֶה ה' עֶלְיוֹנָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ דִּין וְרַחֲמִים. הַקְּצָרָה וְלֹא הָאֲרֻכָּה - זֶה ה' תַּחְתּוֹנָה, שֶׁהוּא כֻּלּוֹ דִּין. וְכָל שְׂעָרָה וּשְׂעָרָה, הִיא עוֹלָם שָׁלֵם, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (שיר השירים ו׳:ח׳) ׳וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר׳. בִּגְלַל זֶה אָמְרוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק יֵשׁ לוֹ עוֹלָם בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְהוּא שְׂעָרָה אַחַת שֶׁל הקב"ה, עוֹלָם שָׁלֵם. וּבִגְלָלָהּ נֶאֱמַר, שֶׁהקב"ה מְדַקְדֵּק עִם הַצַּדִּיקִים אֲפִלּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ואית נימין דשערא, דההוא דאיתמר ביה ׳ועתיק יומין יתיב לבושיה כתלג׳ (דניאל ז) חיור ושער רישיה כעמר נקי. וכלהו רחמי. לית נימא דלא אית ליה מבועא, ודא י'. נימא אריכא דא ו'. קמיטא ה' זעירא. אריכא וקמיטא לתתא, דא ה' עילאה, דאית בה דינא ורחמי. דקמיטא ולא אריכא, דא ה' תתאה, דאיהו כלא דינא. וכל נימא ונימא, איהו עלמא שלימא, ועלייהו איתמר (שיר השירים ו׳:ח׳) ׳ועלמות אין מספר׳. בגין דא אמרו מארי מתניתין כל צדיק וצדיק יש לו עולם בפני עצמו. ואיהו נימא חדא דקודשא בריך הוא, עלמא שלימא. ובגינה אתמר, דקודשא בריך הוא מדקדק עם הצדיקים אפילו כחוט השערה.

התרגום: ויש שערות, שאותו שנאמר בו ׳ועתיק יומין יתיב לבושיה כתלג׳ (דניאל ז, ט) ׳חור ושער רישיה כעמר נקי׳, וכלן רחמים. אין שערה שאין לה מבוע, וזה י'. השערה הארכה - זה ו'. הקצרה - ה' קטנה. ארכה וקצרה למטה - זה ה' עליונה, שיש בה דין ורחמים. הקצרה ולא הארכה - זה ה' תחתונה, שהוא כלו דין. וכל שערה ושערה, היא עולם שלם, ועליהם נאמר (שיר השירים ו׳:ח׳) ׳ועלמות אין מספר׳. בגלל זה אמרו בעלי המשנה, כל צדיק וצדיק יש לו עולם בפני עצמו, והוא שערה אחת של הקב"ה, עולם שלם. ובגללה נאמר, שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים אפלו כחוט השערה.

מן המפרשים

אור החמה: מן המקבילה בפקודי מאמר טז, כא (רכז:) - התאמה חלקית ת"ח בשעתא דהאי נרדא מ' סלקא לעילא שהוא התעוררותה ממטה למעלה בתורה ומצוה וכיוצא כדין חביבותא אתקשרת שהוא מחבקת באהבה בין תרין דרועין ובסוד זה עולה ונקשרת והיינו או' סלקא וגו'.…

קרני אור: מן המקבילה בפנחס מאמר קכד, ח (רנז:) אבל למארי דכלא אבל למארי דכלא. ר"ל לא"ס:

הסולם: מן המקבילה בפנחס מאמר קכד, ח (רנז:) דאית ב"נ דירית וכו': ויש אדם שיורש ש"י עולמות. ז"ש להנחיל אוהבי יש, שהוא בגימטריא ש"י. שהוא לפי מדרגת החכמה שנקראת יש מאין. כי כתר נקרא אין, והחכמה יש, הנמשך מן ה אין. וזו היא חכמה עליונה.…

לכל המפרשים על פיסקה זו