ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 41: יתרו בהמשכו - נפש רוח ונשמה בציורי הפנים וימי בראשית באבות ובשבת › פיסקה 6

תלות הימים האחרונים בראשונים - מאורות ברביעי דגים בחמישי ואדם בששי

זוהר חדש · יתרו בהמשכו - נפש רוח ונשמה בציורי הפנים וימי בראשית באבות ובשבת · מאמר 41 · פיסקה 6

לשון הזוהר

אוֹר דְּיוֹמָא קַדְמָאָה, מִינֵיהּ נָהֲרִין שִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא, בְּיוֹמָא רְבִיעָאָה. וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמָר, (שם יג) וַה' הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחוֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם. יוֹמָא תִּנְיָינָא, בֵּיהּ אִתְבְּרֵי יַמָּא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית א׳:ו׳) ׳יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם׳. וְיוֹם חֲמִישָׁאָה, מִינֵיהּ אַפֵּיק נוּנֵי יַמָּא. דִּכְמָה דִּמְאוֹרוֹת דְּיוֹמָא רְבִיעָאָה תַּלְיָין בְּיוֹמָא קַדְמָאָה, הָכֵי נוּנִין דְּיוֹמָא חֲמִישָׁאָה תַּלְיָין בְּיוֹמָא תִּנְיָינָא. יוֹמָא תְּלִיתָאָה, אִיהוּ כָּלֵיל מִכֹּלָּא, אִיהוּ דַרְגָּא דְּיַעֲקֹב, דְּאִיהוּ נִשְׁרָא, כְּלִילָא מִמַּיָא וְאֶשָׁא. וְיוֹמָא שְׁתִיתָאָה, בֵּיהּ תַּלְיָיא, וּבֵיהּ אִתְבְּרֵי אָדָם, מֵהַהוּא עַפְרָא דְּיוֹמָא תְּלִיתָאָה.

תרגום

אוֹר הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן, מִמֶּנּוּ מֵאִירִים הַשֶּׁמֶשׁ וְהַלְּבָנָה, בַּיּוֹם הָרְבִיעִי. וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר, (שם יג) וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם. הַיּוֹם הַשֵּׁנִי, בּוֹ נִבְרָא הַיָּם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, (בראשית א׳:ו׳) ׳יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם׳ (בראשית א, ו) - וְיוֹם חֲמִישִׁי, מִמֶּנּוּ הוֹצִיא דְּגֵי הַיָּם. שֶׁכְּמוֹ שֶׁהַמְּאוֹרוֹת שֶׁל הַיּוֹם הָרְבִיעִי תְּלוּיִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, כָּךְ הַדָּגִים שֶׁל הַיּוֹם הַחֲמִישִׁי תְּלוּיִים בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי. הַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, הוּא כָּלוּל מִכֹּל, הוּא דַּרְגַּת יַעֲקֹב, שֶׁהוּא הַנֶּשֶׁר, כָּלוּל מִמַּיִם וָאֵשׁ. וְהַיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, בּוֹ תָּלוּי, וּבוֹ נִבְרָא אָדָם, מֵאוֹתוֹ הֶעָפָר שֶׁל הַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אור דיומא קדמאה, מיניה נהרין שמשא וסיהרא, ביומא רביעאה. ועלייהו אתמר, (שם יג) וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם. יומא תניינא, ביה אתברי ימא. הדא הוא דכתיב, (בראשית א׳:ו׳) ׳יהי רקיע בתוך המים׳. ויום חמישאה, מיניה אפיק נוני ימא. דכמה דמאורות דיומא רביעאה תליין ביומא קדמאה, הכי נונין דיומא חמישאה תליין ביומא תניינא. יומא תליתאה, איהו כליל מכלא, איהו דרגא דיעקב, דאיהו נשרא, כלילא ממיא ואשא. ויומא שתיתאה, ביה תלייא, וביה אתברי אדם, מההוא עפרא דיומא תליתאה.

התרגום: אור היום הראשון, ממנו מאירים השמש והלבנה, ביום הרביעי. ועליהם נאמר, (שם יג) וה' הלך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחתם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם. היום השני, בו נברא הים. זהו שכתוב, (בראשית א׳:ו׳) ׳יהי רקיע בתוך המים׳ (בראשית א, ו) - ויום חמישי, ממנו הוציא דגי הים. שכמו שהמאורות של היום הרביעי תלויים ביום הראשון, כך הדגים של היום החמישי תלויים ביום השני. היום השלישי, הוא כלול מכל, הוא דרגת יעקב, שהוא הנשר, כלול ממים ואש. והיום הששי, בו תלוי, ובו נברא אדם, מאותו העפר של היום השלישי.

מן המפרשים

מהרח"ו: מן המקבילה בוישלח מאמר כב, ב (קעו:) מי זאת. ידעת כי זאת היא השכינה, וכמ"ש על פסוק זה בעצמו פרשת בראשית דף י' ( הקדמה י. ) , והיא היתה עולה עם ישראל במדבר בצאתם ממצרים: וזה עצמו נרמז בפסוק

הסולם: מן המקבילה בוישלח מאמר כב, ב (קעו:) פתח ר' יוסי וכו': פתח ר"י ואמר, מי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן וגו' . מי זאת עולה, מה פירושו, ואומר, בוא וראה, בזמן שישראל היו הולכים במדבר, השכינה היתה הולכת לפניהם, והם היו הולכים אחריה,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: