שלשת המאמרות בכתות ישראל - בעלי חכמה בעלי מצוה ויבשה שהיא יציאת הגלות
זוהר חדש · יתרו בהמשכו - נפש רוח ונשמה בציורי הפנים וימי בראשית באבות ובשבת · מאמר 41 · פיסקה 4
לשון הזוהר
(שם) ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם׳, אִלֵּין מָארֵיהוֹן דְּחָכְמָה, דְּאִיהִי נֶפֶשׁ חַיָּה, דְּאִינוּן כְּנוּנִין דְּמִתְרַבִּין בְּיַמָּא דְאוֹרַיְיתָא. וְאִינוּן מִסִּטְרָא דְּאַרְיֵה דְּיַמָּא, דְּאִיהוּ כְּשַׂר בַּיָּם. דְּאַרְיֵה דְּסִטְרָא אַחֲרָא אִיהוּ פָּסוּל בְּיַבֶּשְׁתָּא, וְאַרְיֵה דְיַמָּא אִיהוּ לְיָמִינָא, דְּאַבְרָהָם, וּבֵיהּ הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים. ׳וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם׳ - וְדָא פְּנֵי נֶשֶׁר אִלֵּין זַרְעָא דְּיַעֲקֹב, דְּאִינוּן מָארֵי פִּקּוּדֵי דְאוֹרַיְיתָא. (שם) ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה׳, הַיַּבָּשָׁה, דָּא אָדָם דְּאִתְנְטֵיל מֵד' סִטְרִין דְּעַפְרָא. כַּד אִתְקַיַּים בָּהּ, יָבְשָׁה הָאָרֶץ מִמֵּי טוֹפָנָא, יִפְקוּן מִן גָּלוּתָא. וְרָזָא דְמִלָּה וַיְהִי כֵ"ן, דְּאִיהוּ שִׁבְעִין שְׁנִין.
תרגום
(שם) ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם׳ - אֵלֶּה בַּעֲלֵי הַחָכְמָה, שֶׁהִיא נֶפֶשׁ חַיָּה, שֶׁהֵם דָּגִים הַמִּתְרַבִּים בְּיַם הַתּוֹרָה. וְהֵם מִצַּד הָאַרְיֵה שֶׁל הַיָּם, שֶׁהוּא כָּשֵׁר בַּיָּם. שֶׁהָאַרְיֵה שֶׁל הַצַּד הָאַחֵר הוּא פָּסוּל בַּיַּבָּשָׁה, וְהָאַרְיֵה שֶׁל הַיָּם הוּא לְיָמִין, שֶׁל אַבְרָהָם, וּבוֹ הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים. ׳וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם׳ (בראשית א, כ) - וְזֶה פְּנֵי נֶשֶׁר, אֵלֶּה זֶרַע יַעֲקֹב, שֶׁהֵם בַּעֲלֵי מִצְוֹת הַתּוֹרָה. (שם) ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה׳ - הַיַּבָּשָׁה, זֶה אָדָם שֶׁנִּלְקַח מֵאַרְבַּעַת צִדֵּי הֶעָפָר. כְּשֶׁיִּתְקַיֵּם בָּהּ, יָבְשָׁה הָאָרֶץ מִמֵּי הַמַּבּוּל, יֵצְאוּ מִן הַגָּלוּת. וְסוֹד הַדָּבָר וַיְהִי כֵ"ן, שֶׁהוּא שִׁבְעִים שָׁנִים.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: (שם) ׳ויאמר אלהים ישרצו המים׳, אלין מאריהון דחכמה, דאיהי נפש חיה, דאינון כנונין דמתרבין בימא דאורייתא. ואינון מסטרא דאריה דימא, דאיהו כשר בים. דאריה דסטרא אחרא איהו פסול ביבשתא, ואריה דימא איהו לימינא, דאברהם, וביה הרוצה להחכים ידרים. ׳ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים׳ - ודא פני נשר אלין זרעא דיעקב, דאינון מארי פקודי דאורייתא. (שם) ׳ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה׳, היבשה, דא אדם דאתנטיל מד' סטרין דעפרא. כד אתקיים בה, יבשה הארץ ממי טופנא, יפקון מן גלותא. ורזא דמלה ויהי כ"ן, דאיהו שבעין שנין.
התרגום: (שם) ׳ויאמר אלהים ישרצו המים׳ - אלה בעלי החכמה, שהיא נפש חיה, שהם דגים המתרבים בים התורה. והם מצד האריה של הים, שהוא כשר בים. שהאריה של הצד האחר הוא פסול ביבשה, והאריה של הים הוא לימין, של אברהם, ובו הרוצה להחכים ידרים. ׳ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים׳ (בראשית א, כ) - וזה פני נשר, אלה זרע יעקב, שהם בעלי מצות התורה. (שם) ׳ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה׳ - היבשה, זה אדם שנלקח מארבעת צדי העפר. כשיתקים בה, יבשה הארץ ממי המבול, יצאו מן הגלות. וסוד הדבר ויהי כ"ן, שהוא שבעים שנים.
לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: