ארבעת היסודות בעבודתם - השור בלב הנשר בגוף והאדם הכולל דיוקן כלן
זוהר חדש · יתרו בהמשכו - נפש רוח ונשמה בציורי הפנים וימי בראשית באבות ובשבת · מאמר 41 · פיסקה 10
לשון הזוהר
וּבְגִין דָּא ד' יְסוֹדִין, כָּל חַד עָבִיד עֲבִידְתֵּיהּ, חַד אַרְיֵה, וְהָא אִיתְּמָר. תִּנְיָנָא שׁוֹר, סוּמְקָא כְּוַורְדָא, סָטָא לִשְׂמָאלָא, נָטַל גַּוָּון אֶשָׁא וְעָבִיד צִיּוּרִין וְשִׁרְטוּטִין וְאַתְרֵיהּ בְּלִבָּא. נֶשֶׁר, אַתְרֵיהּ בְּגוּפָא, נָטַל רוּחָא כְּלִילָא בְּפוּמָא, סָטָא לַאֲחוֹרָא, וְנָטֵיל גַּוָּון חַד מִסִּיהֲרָא, סָטָא לְקַמֵּיהּ, וְנָטַל גַּוָּון חַד מִשִּׁמְשָׁא, סָטָא לְיָמִינָא וּשְׂמָאלָא וְנָטֵיל תְּרֵין גְּוָונִין מִנַּיְיהוּ, אִשְׁתְּכַח כָּלֵיל מִכָּל גְּוָונִין. וְהַאי אִיהוּ נִשְׁרָא רַבְרְבָא, מָארֵי דְנוֹצָה, רַב גַּדְפִין, כָּל גְּוָונִין בֵּיהּ אִתְחַזְּיָין. אָדָם סָטָא לְעֵילָא, וְשָׁרְיָיא בִּדְיוֹקְנָא דְּאַנְפִּין, וּרְשִׁים תַּמָּן דִּיוּקְנָא דְּכָלְהוֹ חֵיוָן, וְאִתְלַבַּשׁ בְּכָלְהוֹ, וְאִתְחֲזֵי דְּיוּקְנֵיהּ בְּהוּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (יחזקאל א׳:י׳) ׳וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם וּפְנֵי אַרְיֵהּ אֶל הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאל לְאַרְבַּעְתָּן וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן׳. וּרְשִׁים בְּהוֹן צִיּוּרִין וּגְוָונִין דְּאַנְפִּין, וְשִׁרְטוּטִין דְּמִצְחָא.
תרגום
וּבִשְׁבִיל כָּךְ אַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, כָּל אֶחָד עוֹשֶׂה עֲבוֹדָתוֹ - אֶחָד אַרְיֵה, וַהֲרֵי נֶאֱמַר. הַשֵּׁנִי שׁוֹר, אָדֹם כְּשׁוֹשַׁנָּה, סוֹטֶה לִשְׂמֹאל, נוֹטֵל גַּוָן אֵש וְעוֹשֶׂה צִיּוּרִים וְקִמְטִים וּמְקוֹמוֹ בַּלֵּב. הַנֶּשֶׁר, מְקוֹמוֹ בַּגּוּף, נוֹטֵל רוּחַ כָּלוּל בַּפֶּה, סוֹטֶה לְאָחוֹר, וְנוֹטֵל גַּוָן אֶחָד מִן הַלְּבָנָה, סוֹטֶה לְפָנָיו, וְנוֹטֵל גַּוָן אֶחָד מִן הַשֶּׁמֶש, סוֹטֶה לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל וְנוֹטֵל שְׁנֵי גְּוָנִים מֵהֶם, נִמְצָא כָּלוּל מִכָּל הַגְּוָנִים. וְזֶה הוּא הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל, בַּעַל הַנּוֹצָה, רַב כְּנָפַיִם, כָּל הַגְּוָנִים בּוֹ נִרְאִים. הָאָדָם סוֹטֶה לְמַעְלָה, וְשׁוֹרֶה בְּדִיוֹקַן פָּנִים, וְסִימָן שָׁם דִּיּוֹקַן כָּל הַחַיּוֹת, וְמִתְלַבֵּשׁ בְּכֻלָּן, וְנִרְאֶה דִּיּוֹקְנוֹ בָּהֶן. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, (יחזקאל א׳:י׳) ׳וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם וּפְנֵי אַרְיֵהּ אֶל הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאל לְאַרְבַּעְתָּן וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן׳ (יחזקאל א, י) - וְסִימָן בָּהֶם צִיּוּרִים וּגְוָנִים שֶׁל הַפָּנִים, וְקִמְטֵי הַמֵּצַח.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ובגין דא ד' יסודין, כל חד עביד עבידתיה, חד אריה, והא איתמר. תנינא שור, סומקא כוורדא, סטא לשמאלא, נטל גוון אשא ועביד ציורין ושרטוטין ואתריה בלבא. נשר, אתריה בגופא, נטל רוחא כלילא בפומא, סטא לאחורא, ונטיל גוון חד מסיהרא, סטא לקמיה, ונטל גוון חד משמשא, סטא לימינא ושמאלא ונטיל תרין גוונין מנייהו, אשתכח כליל מכל גוונין. והאי איהו נשרא רברבא, מארי דנוצה, רב גדפין, כל גוונין ביה אתחזיין. אדם סטא לעילא, ושרייא בדיוקנא דאנפין, ורשים תמן דיוקנא דכלהו חיון, ואתלבש בכלהו, ואתחזי דיוקניה בהו. הדא הוא דכתיב, (יחזקאל א׳:י׳) ׳ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין לארבעתם ופני שור מהשמאל לארבעתן ופני נשר לארבעתן׳. ורשים בהון ציורין וגוונין דאנפין, ושרטוטין דמצחא.
התרגום: ובשביל כך ארבעה יסודות, כל אחד עושה עבודתו - אחד אריה, והרי נאמר. השני שור, אדם כשושנה, סוטה לשמאל, נוטל גון אש ועושה ציורים וקמטים ומקומו בלב. הנשר, מקומו בגוף, נוטל רוח כלול בפה, סוטה לאחור, ונוטל גון אחד מן הלבנה, סוטה לפניו, ונוטל גון אחד מן השמש, סוטה לימין ולשמאל ונוטל שני גונים מהם, נמצא כלול מכל הגונים. וזה הוא הנשר הגדול, בעל הנוצה, רב כנפים, כל הגונים בו נראים. האדם סוטה למעלה, ושורה בדיוקן פנים, וסימן שם דיוקן כל החיות, ומתלבש בכלן, ונראה דיוקנו בהן. זהו שכתוב, (יחזקאל א׳:י׳) ׳ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין לארבעתם ופני שור מהשמאל לארבעתן ופני נשר לארבעתן׳ (יחזקאל א, י) - וסימן בהם ציורים וגונים של הפנים, וקמטי המצח.
מן המפרשים
מקדש מלך: מן המקבילה בצו מאמר יח, ב (לב:) - התאמה חלקית ברוחא דאתגזרת כבוסיטא פי' בכח המ' שנקרא רה"ק: ואית תהומא עילאה ותהומ' תתאה הם בריאה ועשייה: מתננא דמדבחא. פי' שהוא נגד מ' דאצילית: מדבחא עילאה: פי' בינה. ואינון קרבין להכא. פי'…
יהל אור: מן המקבילה בבמדבר מאמר ג, ב (קיח:) - התאמה חלקית ◆ דיוקנא דאדם אתכליל בכלהו. פירוש שהם פני שור פני נשר פני אריה - היינו הבטת שור ונשר ואריה, אבל לעולם הם צורת אדם כמ"ש בזוהר פרשת תזריע מ"ח ע"א (ח"ג מח, א) : ואפין כו'. פירוש,…
אור החמה: מן המקבילה בצו מאמר יח, ב (לב:) - התאמה חלקית ועביד רקיע בין תרין פלגותא הוא גשם חמישי שאין עניינו לא משם יהו"ה ולא משם אדנ"י אלא משם שד"י שביסוד שהוא קושר שני שמות כנזכר והוא קושר מים עם מים בחומר הקדום ובתקרתם ומהם נעשה סוד…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: