ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 40: יתרו בהמשכו - ארבעת גוני העין בסימני האדם ושעות לידתו במזלות › פיסקה 7

לבן העינים שמכסה הגונים - גבה לב הבונה לשמו ובעל הכשוף

זוהר חדש · יתרו בהמשכו - ארבעת גוני העין בסימני האדם ושעות לידתו במזלות · מאמר 40 · פיסקה 7

לשון הזוהר

חִוָּורוֹ דְּעַיְינִין, מְכַסְיָיא כָּל גְּוָונִין אָחֳרָנִין. עַיְינִין דִּילֵיהּ אִינוּן רַבְרְבִין, גַּבְהָנִין, וְאִיהוּ ׳גְּבַהּ לֵב׳, עֲלֵיהּ אִיתְּמָר (משלי ט״ז:ה׳) ׳תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב׳. כָּל טָבִין דַּעֲבֵיד, לְמֶעְבַּד לֵיהּ שֵׁם. וְאִיהִי מֵאִלֵּין דְּאִתְּמָר בְּהוֹן, (בראשית י״א:ד׳) ׳הָבָה נִבְנֶה לָנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַּשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָנוּ שֵׁם׳. אִלֵּין אִינוּן דְּבוֹנִין בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת מִמָּמוֹנֵיהוֹן. וְכֹלָּא לְמֶעְבַּד לְהוֹן שֵׁם, וְלָא לִשְׁמָא דַה'. הַאי אִיהוּ גָּיְיפָא, דִּיוּקְנָא דַּחֲמוֹר נוֹאֵף אִיהוּ. אִסְתַּמַּר בְּרַתָּךְ וְאִתְּתָךְ מִנֵּיהּ, אִם יְהֵא אוּשְׁפִּיזָךְ. וְעוֹד, הַאי בַּר נָשׁ מִשְׁתַּדֵּל כָּל יוֹמֵי בְּכִשּׁוּף, וְאַצְלַח בְּהוֹן עִם מַלְכִין וְשַׁלִּיטִין. אִיהוּ מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף. וְאִיהוּ רְשִׁימוּ דִילֵיהּ רְשִׁימוּ דְחִוְּיָא, בְּמִדָּה חִוָּורָא. וְרוֹשֶׁם חִוָּור אִית לֵיהּ בְּכַתְּפוֹי, דְּמִתַּמָּן אִתְנְטֵיל נָחָשׁ, וְלֵית שַׂעֲרָא עַל הַהוּא רוֹשֶׁם. וּמַזָּלֵיהּ דְּהַאי בַּר נָשׁ בְּכָל מִלָּה, חִוָּורָא. שַׂעֲרָא דִּילֵיהּ חִוָּור, וְהוּא אָרִיךְ קוֹמָה, וְשַׂעֲרוֹי אֲרִיכִין.

תרגום

לֹבֶן הָעֵינַיִם, מְכַסֶּה כָּל שְׁאָר הַגְּוָנִים. עֵינָיו הֵן גְּדוֹלוֹת, גְּבוֹהוֹת, וְהוּא ׳גְּבַהּ לֵב׳, עָלָיו נֶאֱמַר (משלי ט״ז:ה׳) ׳תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב׳ (משלי טז, ה) כ - ָּל הַטּוֹבוֹת שֶׁעוֹשֶׂה, לַעֲשׂוֹת לוֹ שֵׁם. וְהוּא מֵאוֹתָם שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם, (בראשית י״א:ד׳) ׳הָבָה נִבְנֶה לָנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַּשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָנוּ שֵׁם׳ - אֵלֶּה הֵם הַבּוֹנִים בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת מִכְּסָפָם. וְהַכֹּל לַעֲשׂוֹת לָהֶם שֵׁם, וְלֹא לְשֵׁם ה'. זֶהוּ נוֹאֵף, דִּיוֹקְנוֹ שֶׁל חֲמוֹר נוֹאֵף הוּא. הִשָּׁמֵר עַל בִּתְּךָ וְאִשְׁתְּךָ מִמֶּנּוּ, אִם יִהְיֶה אוֹרֵחַ אֶצְלְךָ. וְעוֹד, אָדָם זֶה מִשְׁתַּדֵּל כָּל יָמָיו בְּכִשּׁוּף, וּמַצְלִיח בָּהֶם עִם מְלָכִים וְשַׁלִּיטִים. הוּא מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף. וְהַסִּימָן שֶׁלּוֹ הוּא סִימָן הַנָּחָשׁ, בְּמִדָּה לְבָנָה. וְסִימָן לָבָן יֵשׁ לוֹ בִּכְתֵפָיו, שֶׁמִּשָּׁם נִלְקַח הַנָּחָשׁ, וְאֵין שֵׂעָר עַל אוֹתוֹ הַסִּימָן. וּמַזָּלוֹ שֶׁל אָדָם זֶה בְּכָל דָּבָר, לָבָן. שְׂעָרוֹ לָבָן, וְהוּא גְּבַהּ קוֹמָה, וְשְׂעָרוֹתָיו אֲרֻכּוֹת.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: חוורו דעיינין, מכסייא כל גוונין אחרנין. עיינין דיליה אינון רברבין, גבהנין, ואיהו ׳גבה לב׳, עליה איתמר (משלי ט״ז:ה׳) ׳תועבת ה' כל גבה לב׳. כל טבין דעביד, למעבד ליה שם. ואיהי מאלין דאתמר בהון, (בראשית י״א:ד׳) ׳הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם׳. אלין אינון דבונין בתי כנסיות ובתי מדרשות מממוניהון. וכלא למעבד להון שם, ולא לשמא דה'. האי איהו גייפא, דיוקנא דחמור נואף איהו. אסתמר ברתך ואתתך מניה, אם יהא אושפיזך. ועוד, האי בר נש משתדל כל יומי בכשוף, ואצלח בהון עם מלכין ושליטין. איהו מעונן ומנחש ומכשף. ואיהו רשימו דיליה רשימו דחויא, במדה חוורא. ורושם חוור אית ליה בכתפוי, דמתמן אתנטיל נחש, ולית שערא על ההוא רושם. ומזליה דהאי בר נש בכל מלה, חוורא. שערא דיליה חוור, והוא אריך קומה, ושערוי אריכין.

התרגום: לבן העינים, מכסה כל שאר הגונים. עיניו הן גדולות, גבוהות, והוא ׳גבה לב׳, עליו נאמר (משלי ט״ז:ה׳) ׳תועבת ה' כל גבה לב׳ (משלי טז, ה) כ - ל הטובות שעושה, לעשות לו שם. והוא מאותם שנאמר בהם, (בראשית י״א:ד׳) ׳הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם׳ - אלה הם הבונים בתי כנסיות ובתי מדרשות מכספם. והכל לעשות להם שם, ולא לשם ה'. זהו נואף, דיוקנו של חמור נואף הוא. השמר על בתך ואשתך ממנו, אם יהיה אורח אצלך. ועוד, אדם זה משתדל כל ימיו בכשוף, ומצליח בהם עם מלכים ושליטים. הוא מעונן ומנחש ומכשף. והסימן שלו הוא סימן הנחש, במדה לבנה. וסימן לבן יש לו בכתפיו, שמשם נלקח הנחש, ואין שער על אותו הסימן. ומזלו של אדם זה בכל דבר, לבן. שערו לבן, והוא גבה קומה, ושערותיו ארכות.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: