ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 40: יתרו בהמשכו - ארבעת גוני העין בסימני האדם ושעות לידתו במזלות › פיסקה 6

עינים עקומות נחש ועקרב - פרנסים שאין בהם אמונה ורמאי המפתה כנחש

זוהר חדש · יתרו בהמשכו - ארבעת גוני העין בסימני האדם ושעות לידתו במזלות · מאמר 40 · פיסקה 6

לשון הזוהר

וְנָחָשׁ וְעַקְרָב, אִלֵּין מוּמִין דְּעֵינָא. עַיְינִין עֲקִימִין דְּבַר נָשׁ, דְּלָא מִסְתַּכְּלִין בְּאוֹרַח מִישׁוֹר, חִוְּיָא, דְּאִיהוּ נָחָשׁ עֲקָלָתוֹן תַּמָּן. בְּהַאי לָא תָּפִיס כְּלָל, מֵאִינוּן דְּקַו הַמִּדָּה בְּהוּ. עֲלַיְיהוּ אִתְּמָר, (במדבר ט״ו:ל״ט) ׳וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם וְגו'׳. אַף עַל גַּב דְּיִשְׂרָאֵל אִינוּן בְּגָלוּתָא, וּפַרְנְסֵי דָרָא אִינוּן כְּגַוְונָא דְלִבָּא, וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל דַּהֲווֹ סַנְהֶדְּרֵי גְדוֹלָה, כֵּיוָן דְּאִינוּן זוֹנִים וּמְשׁוּטָפִין בְּזִמָּה, לֹא תָתוּרוּ אֲבַתְרַיְיהוּ, דְּהָא לֵית בְּהוּ מְהֵימָנוּתָא. עַיְינִין עֲקִימִין, רַמַּאי אִיהוּ, וּמְפַתֵּי בְּנֵי נָשָׁא בְּלִישְׁנֵיהּ, כְּגוֹן דְּפַתֵּי נָחָשׁ לְחַוָּה. עֵץ ׳הַדַּעַת טוֹב וָרָע׳ אִיהוּ. אִתְחֲזֵי בְּפוּמֵיהּ וּבְמִלּוֹי טַב, וְלִבֵּיהּ רַמַּאי בִּישׁ, אִיסְתַּמַּר מִנֵּיהּ. עֲלֵיהּ אִתְּמָר, (בראשית ב׳:י״ז) ׳וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ׳.

תרגום

וְנָחָשׁ וְעַקְרָב, אֵלֶּה מוּמִים שֶׁל הָעַיִן. עֵינַיִם עֲקוּמוֹת שֶׁל בֶּן אָדָם, שֶׁאֵינוֹ מִסְתַּכֵּל בְּאֹרַח מִישׁוֹר - נָחָשׁ, שֶׁהוּא נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן שָׁם. בָּזֶה אֵין תְּפִיסָה כְּלָל, מֵאוֹתָם שֶׁקַּו הַמִּדָּה בָּהֶם. עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר, (במדבר ט״ו:ל״ט) ׳וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם וְגוֹ'׳ (במדבר טו, לט). אַף עַל גַּב שֶׁיִּשְׂרָאֵל הֵם בַּגָּלוּת, וּפַרְנְסֵי הַדּוֹר הֵם כְּמוֹ הַלֵּב, וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ סַנְהֶדְרֵי גְדוֹלָה, כֵּיוָן שֶׁהֵם זוֹנִים וְשׁוּטְפִים בְּזִמָּה, לֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵיהֶם, שֶׁהֲרֵי אֵין בָּהֶם אֱמוּנָה. עֵינַיִם עֲקוּמוֹת - רַמַּאי הוּא, וּמְפַתֶּה בְּנֵי אָדָם בִּלְשׁוֹנוֹ, כְּמוֹ שֶׁפִּתָּה הַנָּחָשׁ לְחַוָּה. עֵץ ׳הַדַּעַת טוֹב וָרָע׳ (בראשית ב, יז) - הוּא. נִרְאֶה בְּפִיו וּבִדְבָרָיו טוֹב, וְלִבּוֹ רַמַּאי רָע - הִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ. עָלָיו נֶאֱמַר, (בראשית ב׳:י״ז) ׳וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ונחש ועקרב, אלין מומין דעינא. עיינין עקימין דבר נש, דלא מסתכלין באורח מישור, חויא, דאיהו נחש עקלתון תמן. בהאי לא תפיס כלל, מאינון דקו המדה בהו. עלייהו אתמר, (במדבר ט״ו:ל״ט) ׳ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם וגו'׳. אף על גב דישראל אינון בגלותא, ופרנסי דרא אינון כגוונא דלבא, ועיני ישראל דהוו סנהדרי גדולה, כיון דאינון זונים ומשוטפין בזמה, לא תתורו אבתרייהו, דהא לית בהו מהימנותא. עיינין עקימין, רמאי איהו, ומפתי בני נשא בלישניה, כגון דפתי נחש לחוה. עץ ׳הדעת טוב ורע׳ איהו. אתחזי בפומיה ובמלוי טב, ולביה רמאי ביש, איסתמר מניה. עליה אתמר, (בראשית ב׳:י״ז) ׳ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו׳.

התרגום: ונחש ועקרב, אלה מומים של העין. עינים עקומות של בן אדם, שאינו מסתכל בארח מישור - נחש, שהוא נחש עקלתון שם. בזה אין תפיסה כלל, מאותם שקו המדה בהם. עליהם נאמר, (במדבר ט״ו:ל״ט) ׳ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם וגו'׳ (במדבר טו, לט). אף על גב שישראל הם בגלות, ופרנסי הדור הם כמו הלב, ועיני ישראל שהיו סנהדרי גדולה, כיון שהם זונים ושוטפים בזמה, לא תתורו אחריהם, שהרי אין בהם אמונה. עינים עקומות - רמאי הוא, ומפתה בני אדם בלשונו, כמו שפתה הנחש לחוה. עץ ׳הדעת טוב ורע׳ (בראשית ב, יז) - הוא. נראה בפיו ובדבריו טוב, ולבו רמאי רע - השמר ממנו. עליו נאמר, (בראשית ב׳:י״ז) ׳ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו׳.

מן המפרשים

אור החמה: מן המקבילה בתזריע מאמר טו, א (מה:) - התאמה חלקית אדם כי יהיה בעור וגומר הענין שהגלות הם הקליפו' לבושי שביה שהמ' מתלבשת בהם: לאו דאיהי פקידת ח"ו שאדרב' ראוי והגון להסתכל ולהשיג האדם בקדושה כל מה שיוכל. אלא בגין דאיהי חמאת וגומר…

הסולם: מן המקבילה בתזריע מאמר טו, א (מה:) - התאמה חלקית אדם כי יהיה בעור בשרו וגו׳: ר׳ יהודה פתח ואמר, אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש. מקרא זה למדנו. אבל בשעה שהלבנה שהיא המלכות, מתכסה בגלות, היא אומרת, אל תראוני, ולא שהיא מצוה…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: