עינים אדומות קמוטות מן השרפה - שופך דמים שתשובתו בקצב ובמוהל
זוהר חדש · יתרו בהמשכו - ארבעת גוני העין בסימני האדם ושעות לידתו במזלות · מאמר 40 · פיסקה 13
לשון הזוהר
לָקוּתָא דְּעַיְינִין בְּסוּמְקוֹ דִּילְהוֹן, וּבַאֲדִימוּ דִּילְּהוֹן בְּבִשְׂרָא, דִּגְבִינִין דִּלְהוֹן. הַאי אִיהוּ חַמָּה דְּאוֹקֵיד לוֹן, דְּאִיהוּ שָׂרָף, וְאוֹשְׁדִּין דִּמְעִין וְאַדִּימוּ. כּוּלְהוֹן לָקוּתָא דְמַאְדִּים אִלֵּין. אִינוּן עַיְינִין קְמִיטִין בְּיַבְשׁוּתָא, דְּשָׂרָף דְּאוֹקֵיד לוֹן וְאִתְקְמִיטוּ, וְעַיְינִין סוּמְקִין דְסִטְרָא אָחֳרָא הוּא. מָארֵי דְעַיְינִין סוּמְקִין, אִסְטַמַּר מִינֵיהּ, אוֹשִׁיד דָּמִין אִיהוּ. וְאִי הוּא חָזַר בִּתְיוּבְתָּא, אוֹשִׁידוּ דְּדָמָא דִילֵיהּ, יְהֵא בְּפִקּוּדִין דְּאוֹרַיְיתָא. אוֹ יְהֵא טַבָּחָא. אוֹ מוֹהֲלָא. וְהַאי בַּר נָשׁ, אִיהוּ קָמִיט בְּאַנְפּוֹי, בְּחוּטְמֵיהּ, בְּקָדְלֵיהּ, בְּגוּפֵיהּ, בִּדְרָעוֹי, בְּרַגְלוֹי. בְּהִפּוּכָא דְּעַיְינִין חִוָּורִין, דְּאִיהוּ אָרִיךְ בְּאַנְפּוֹי בְּחוּטְמֵיהּ בְּקַדְלֵיהּ בְּגוּפֵיהּ בִּדְרָעוֹי בְּרַגְלוֹי. דָּא רַחֲמֵי. וְדָא דִּינָא.
תרגום
לְקוּתַת הָעֵינַיִם בַּאֲדֻמּוּתָן, וּבְאָדְמוּתָן שֶׁבַּבָּשָׂר, שֶׁל גַּבּוֹתֵיהֶם. זֹאת הַחַמָּה שֶׁשּׂוֹרְפָה אוֹתָן, שֶׁהִיא שָׂרָף, וְשׁוֹפְכוֹת דְּמָעוֹת וְאֹדֶם. כֻּלָּן לְקוּתַת מַאְדִּים אֵלֶּה. הֵן עֵינַיִם קְמוּטוֹת בְּיַבְּשׁוּת, שֶׁהַשָּׂרָף שָׂרַף אוֹתָן וְנִקְמְטוּ, וְעֵינַיִם אֲדֻמּוֹת מִן הַצַּד הָאַחֵר הוּא. בַּעַל עֵינַיִם אֲדֻמּוֹת, הִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ, שׁוֹפֵךְ דָּמִים הוּא. וְאִם הוּא חָזַר בִּתְשׁוּבָה, שְׁפִיכַת דָּמוֹ תִּהְיֶה בְּמִצְווֹת הַתּוֹרָה - אוֹ יִהְיֶה קַצָּב, אוֹ יִהְיֶה מוֹהֵל. וְאָדָם זֶה, הוּא קָמוּט בְּפָנָיו, בְּחוֹטְמוֹ, בְּעֻרְפּוֹ, בְּגוּפוֹ, בִּזְרוֹעוֹתָיו, בְּרַגְלָיו. בְּהֵפֶךְ מִבַּעַל עֵינַיִם לְבָנוֹת, שֶׁהוּא אָרוֹךְ בְּפָנָיו בְּחוֹטְמוֹ בְּעֻרְפּוֹ בְּגוּפוֹ בִּזְרוֹעוֹתָיו בְּרַגְלָיו. זֶה רַחֲמִים. וְזֶה דִּין.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: לקותא דעיינין בסומקו דילהון, ובאדימו דילהון בבשרא, דגבינין דלהון. האי איהו חמה דאוקיד לון, דאיהו שרף, ואושדין דמעין ואדימו. כולהון לקותא דמאדים אלין. אינון עיינין קמיטין ביבשותא, דשרף דאוקיד לון ואתקמיטו, ועיינין סומקין דסטרא אחרא הוא. מארי דעיינין סומקין, אסטמר מיניה, אושיד דמין איהו. ואי הוא חזר בתיובתא, אושידו דדמא דיליה, יהא בפקודין דאורייתא. או יהא טבחא. או מוהלא. והאי בר נש, איהו קמיט באנפוי, בחוטמיה, בקדליה, בגופיה, בדרעוי, ברגלוי. בהפוכא דעיינין חוורין, דאיהו אריך באנפוי בחוטמיה בקדליה בגופיה בדרעוי ברגלוי. דא רחמי. ודא דינא.
התרגום: לקותת העינים באדמותן, ובאדמותן שבבשר, של גבותיהם. זאת החמה ששורפה אותן, שהיא שרף, ושופכות דמעות ואדם. כלן לקותת מאדים אלה. הן עינים קמוטות ביבשות, שהשרף שרף אותן ונקמטו, ועינים אדמות מן הצד האחר הוא. בעל עינים אדמות, השמר ממנו, שופך דמים הוא. ואם הוא חזר בתשובה, שפיכת דמו תהיה במצוות התורה - או יהיה קצב, או יהיה מוהל. ואדם זה, הוא קמוט בפניו, בחוטמו, בערפו, בגופו, בזרועותיו, ברגליו. בהפך מבעל עינים לבנות, שהוא ארוך בפניו בחוטמו בערפו בגופו בזרועותיו ברגליו. זה רחמים. וזה דין.