ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 39: יתרו - שאלת יציאת מצרים ו ׳ואתה תחזה׳ בתיקוני דיוקן האדם › פיסקה 2

הוצאה מארבעים ותשע חילות טומאה - והכנסה כנגדם בשערי חכמה

זוהר חדש · יתרו - שאלת יציאת מצרים ו ׳ואתה תחזה׳ בתיקוני דיוקן האדם · מאמר 39 · פיסקה 2

לשון הזוהר

אָמַר לֵיהּ תָּא חֲזֵי בְּרִי, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא אַתְנֵי עִם אַבְרָהָם, אֶלָּא דְּיַפֵּיק יַת יִשְׂרָאֵל מִן גָּלוּתָא דְמִצְרַיִם, וְלָא מִתְּחוֹת שִׁעְבּוּדָא דְּדַחֲלָא אָחֳרָא. דְּוַדַּאי יִשְׂרָאֵל כַּד הֲווֹ בְּמִצְרַיִם, אִסְתְּאָבוֹ וְאִתְטְנָפוֹ גַּרְמֵיהוֹן בְּכָל זִינֵי מְסָאֲבוּ, עַד דַּהֲווֹ שָׁרָאן תְּחוֹת אַרְבָּעִים וְתֵשַׁע חֵילֵי דִּמְסָאֲבוּתָא. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַפֵּיק יַתְהוֹן מִתְּחוֹת פּוּלְחַן כָּל שְׁאָר חֵילִין. וְעוֹד, דְּאָעֵיל יַתְהוֹן בְּמ"ט תַּרְעֵי דְּסוּכְלְתָנוֹ לְקִבְלֵיהוֹן. מַה דְּלָא אַתְנֵי עִם אַבְרָהָם, אֶלָּא לַאֲפָקוּתְהוֹן מִמִּצְרַיִם, וְהוּא עָבִיד טִיבוּתֵיהּ וְחַסְדֵּיהּ עִמְּהוֹן.

תרגום

אָמַר לוֹ, בֹּא רְאֵה בְּנִי, הקב"ה לֹא הִתְנָה עִם אַבְרָהָם, אֶלָּא שֶׁיּוֹצִיא אֶת יִשְׂרָאֵל מִגָּלוּת מִצְרַיִם, וְלֹא מִתַּחַת שִׁעְבּוּד יִרְאָה אַחֶרֶת. שֶׁוַּדַּאי יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁהָיוּ בְּמִצְרַיִם, נִטְמְאוּ וְטִנְּפוּ עַצְמָם בְּכָל מִינֵי טֻמְאָה, עַד שֶׁהָיוּ שְׁרוּיִים תַּחַת אַרְבָּעִים וְתֵשַׁע חֵילוֹת שֶׁל טֻמְאָה. וְהקב"ה הוֹצִיא אוֹתָם מִתַּחַת עֲבוֹדַת כָּל שְׁאָר הַחֵילוֹת. וְעוֹד, שֶׁהִכְנִיס אוֹתָם בְּמ"ט שַׁעֲרֵי חָכְמָה כְּנֶגְדָּם, מַה שֶּׁלֹּא הִתְנָה עִם אַבְרָהָם, אֶלָּא לְהוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם, וְהוּא עוֹשֶׂה טוּבוֹ וְחַסְדּוֹ עִמָּהֶם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר ליה תא חזי ברי, קודשא בריך הוא לא אתני עם אברהם, אלא דיפיק ית ישראל מן גלותא דמצרים, ולא מתחות שעבודא דדחלא אחרא. דודאי ישראל כד הוו במצרים, אסתאבו ואתטנפו גרמיהון בכל זיני מסאבו, עד דהוו שראן תחות ארבעים ותשע חילי דמסאבותא. וקודשא בריך הוא אפיק יתהון מתחות פולחן כל שאר חילין. ועוד, דאעיל יתהון במ"ט תרעי דסוכלתנו לקבליהון. מה דלא אתני עם אברהם, אלא לאפקותהון ממצרים, והוא עביד טיבותיה וחסדיה עמהון.

התרגום: אמר לו, בא ראה בני, הקב"ה לא התנה עם אברהם, אלא שיוציא את ישראל מגלות מצרים, ולא מתחת שעבוד יראה אחרת. שודאי ישראל כשהיו במצרים, נטמאו וטנפו עצמם בכל מיני טמאה, עד שהיו שרויים תחת ארבעים ותשע חילות של טמאה. והקב"ה הוציא אותם מתחת עבודת כל שאר החילות. ועוד, שהכניס אותם במ"ט שערי חכמה כנגדם, מה שלא התנה עם אברהם, אלא להוציאם ממצרים, והוא עושה טובו וחסדו עמהם.

מן המפרשים

אור החמה: מן המקבילה בבשלח מאמר ל, א (סד.) כד"א הצור תמים פעלו. פי' הצור שהוא המלכות אע"פ שתראה הנהגות קשו' מתנהגות על ידה שלכך תקרא בשם צור כלומר חזק כצור החלמיש אל תהרהר אחרי' כי תמים פעלו. כי דיני' צדקו יחדיו. א"נ יש לפרש שמלת צור…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: