ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 39: יתרו - שאלת יציאת מצרים ו ׳ואתה תחזה׳ בתיקוני דיוקן האדם › פיסקה 13

ארבעה בתי תפלין בראש תפארת - ונשמת חיים הנפוחה באף יעקב

זוהר חדש · יתרו - שאלת יציאת מצרים ו ׳ואתה תחזה׳ בתיקוני דיוקן האדם · מאמר 39 · פיסקה 13

לשון הזוהר

וְחַיָּה דְּרָכֵיב עֲלֵיהּ תִּפְאֶרֶת, דָּא נֶשֶׁר. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ל׳:י״ט) ׳דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם׳. וְדָא אוֹרִיאֵל. וּמוֹחָא וּמִצְחָא, וּתְרֵין אַנְפִּין אִלֵּין, דְּכָלְהוֹ עַל חוֹטְמָא. אִלֵּין אִינוּן אַרְבַּע בָּתֵּי דִּתְפִילִּין, דְּאִינוּן עַל רֵישָׁא דְּתִפְאֶרֶת. וְחוֹטְמָא דְּאִיהוּ יַעֲקֹב, אִיתְּמָר בֵּיהּ (בראשית ב׳:ז׳) ׳וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים׳. וְדָא בִינָה, בֶּן י"ה. משֶׁה רַבֵּנוּ אִיהוּ לֵיהּ כְּנִשְׁמָתָא דְחַיֵּי.

תרגום

וְהַחַיָּה שֶׁרוֹכֶבֶת עָלֶיהָ תִּפְאֶרֶת, זֶה נֶשֶׁר. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (משלי ל׳:י״ט) ׳דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם׳, וְזֶה אוֹרִיאֵל. וְהַמֹּחַ וְהַמֵּצַח, וּשְׁנֵי הַפָּנִים הָאֵלֶּה, שֶׁכֻּלָּם עַל הָאַף, אֵלֶּה הֵם אַרְבָּעָה בָּתֵּי תְּפִלִּין, שֶׁהֵם עַל רֹאשׁ תִּפְאֶרֶת. וְהָאַף שֶׁהוּא יַעֲקֹב, נֶאֱמַר בּוֹ (בראשית ב׳:ז׳) ׳וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים׳ (בראשית ב, ז), וְזוֹ בִּינָה, בֶּן י"ה. מֹשֶׁה רַבֵּנוּ הוּא לוֹ ׳כְּנִשְׁמַת חַיִּים׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וחיה דרכיב עליה תפארת, דא נשר. הדא הוא דכתיב (משלי ל׳:י״ט) ׳דרך הנשר בשמים׳. ודא אוריאל. ומוחא ומצחא, ותרין אנפין אלין, דכלהו על חוטמא. אלין אינון ארבע בתי דתפילין, דאינון על רישא דתפארת. וחוטמא דאיהו יעקב, איתמר ביה (בראשית ב׳:ז׳) ׳ויפח באפיו נשמת חיים׳. ודא בינה, בן י"ה. משה רבנו איהו ליה כנשמתא דחיי.

התרגום: והחיה שרוכבת עליה תפארת, זה נשר. זהו שכתוב (משלי ל׳:י״ט) ׳דרך הנשר בשמים׳, וזה אוריאל. והמח והמצח, ושני הפנים האלה, שכלם על האף, אלה הם ארבעה בתי תפלין, שהם על ראש תפארת. והאף שהוא יעקב, נאמר בו (בראשית ב׳:ז׳) ׳ויפח באפיו נשמת חיים׳ (בראשית ב, ז), וזו בינה, בן י"ה. משה רבנו הוא לו ׳כנשמת חיים׳.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים