ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 38: בשלח בהמשכו - מסע המטה בתחנות המים והשם שלא נתקדש במריבה › פיסקה 15

טעם משה שאין כח הנחש במים אלא בעפר - ו ׳יען לא האמנתם׳

זוהר חדש · בשלח בהמשכו - מסע המטה בתחנות המים והשם שלא נתקדש במריבה · מאמר 38 · פיסקה 15

לשון הזוהר

אָמַר רִבִּי אַבָּא, מַה רָאָה משֶׁה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, שֶׁלֹּא עָשָׂה בַּנָּחָשׁ. אֶלָּא יִשְׂרָאֵל הָיוּ דּוֹחֲקִין לְמשֶׁה תְּנָה לָנוּ מַיִם, נִתְיָעֵץ משֶׁה וְאָמַר, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר לִי לַעֲמוֹד בַּנָּחָשׁ, וַאֲנָא חָמֵי דְּאֵין גְּזֵירָה לַנָּחָשׁ בַּמַּיִם, דְּאֵין יְכוֹלְתּוֹ אֶלָּא בְּעָפָר, דִּכְתִיב (בראשית ג׳:י״ד) ׳וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ׳, מַשְׁמַע דְּעַפְרָא יֵיכוֹל וִישֵׁיצֵי כָּל יוֹמוֹי, אֲבָל בְּמַיָּא לָא. וְיִשְׂרָאֵל דָּחֲקִין לִי, וְאַף עַל גַּב דְּיַעֲבֵיד נִיסָּא, לָא יַעֲבֵיד בַּאֲתַר דָּא, אֶלָּא כַּד אִתְחַקַּק, אִתְחַקַּק בְּעַפְרָא, וְלָא בְּמַיָא. דִּכְתִיב (שמות ד׳:ג׳) ׳וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ׳. וְצוּר בְּדָא אִתְחַקַּק, בְּמַיָא, בְּמָרָה, וּכְבָר עֲבַד נִיסָּא. טַב דְּאִעֲבֵיד בְּהַאי, דְּאִתְעֲבֵיד נִסָּא אָחֳרָא. מִיָּד ׳וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵהוּ פַּעֲמַיִם׳, אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, משֶׁה ׳יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי׳, דַּחֲשַׁבְתּוּן דְּלָא יָכֵיל נָחָשׁ בַּמַּיִם, ׳לָכֵן לֹא תָבִיאוּ׳. ׳וּמַטְךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בוֹ אֶת הַיְאוֹר׳ - כו' מַאי טַעְמָא מִשּׁוּם דִּמְחַקַּק בְּנִיסִּין הֲוָה וּשְׁמָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה רְשִׁימָא בֵּיהּ.

תרגום

אָמַר רַבִּי אַבָּא, מָה רָאָה מֹשֶׁה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, שֶׁלֹּא עָשָׂה בַּנָּחָשׁ? אֶלָּא יִשְׂרָאֵל הָיוּ דּוֹחֲקִים בְּמֹשֶׁה, תְּנָה לָנוּ מַיִם. נִמְלַךְ מֹשֶׁה וְאָמַר, הקב"ה אָמַר לִי לַעֲמֹד בַּנָּחָשׁ, וַאֲנִי רוֹאֶה שֶׁאֵין גְּזֵרָה לַנָּחָשׁ בַּמַּיִם, שֶׁאֵין יְכָלְתּוֹ אֶלָּא בֶּעָפָר, שֶׁכָּתוּב (בראשית ג׳:י״ד) ׳וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ׳ (בראשית ג, יד) - מַשְׁמָע שֶׁהֶעָפָר יֹאכַל וִיכַלֶּה כָּל יָמָיו, אֲבָל בַּמַּיִם לֹא. וְיִשְׂרָאֵל דּוֹחֲקִים בִּי, וְאַף עַל פִּי שֶׁיַּעֲשֶׂה נֵס, לֹא יַעֲשֶׂה בַּמָּקוֹם הַזֶּה, אֶלָּא כַּאֲשֶׁר יֵחָקֵק, יֵחָקֵק בֶּעָפָר וְלֹא בַּמַּיִם. שֶׁכָּתוּב (שמות ד׳:ג׳) ׳וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ׳ (שמות ד, ג) - וְצוּר בָּזֶה נֶחְקַק, בַּמַּיִם, בְּמָרָה, וּכְבָר עָשָׂה נֵס. טוֹב שֶׁיֵּעָשֶׂה בָּזֶה, מֵאֲשֶׁר יֵעָשֶׂה נֵס אַחֵר. מִיָּד ׳וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵהוּ פַּעֲמַיִם׳ (במדבר כ, יא) - אָמַר לוֹ הקב"ה, מֹשֶׁה, ׳יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי׳ (במדבר כ, יב) - שֶׁחֲשַׁבְתֶּם שֶׁאֵין הַנָּחָשׁ יָכוֹל בַּמַּיִם, ׳לָכֵן לֹא תָבִיאוּ׳ - ׳וּמַטְךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בוֹ אֶת הַיְאוֹר׳ (שמות יז, ה) - וְכוּ', מַה טַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁחָקוּק בְּנִסִּים הָיָה וְהַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הָעֶלְיוֹן רָשׁוּם בּוֹ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר רבי אבא, מה ראה משה באותה שעה, שלא עשה בנחש. אלא ישראל היו דוחקין למשה תנה לנו מים, נתיעץ משה ואמר, קודשא בריך הוא אמר לי לעמוד בנחש, ואנא חמי דאין גזירה לנחש במים, דאין יכולתו אלא בעפר, דכתיב (בראשית ג׳:י״ד) ׳ועפר תאכל כל ימי חייך׳, משמע דעפרא ייכול וישיצי כל יומוי, אבל במיא לא. וישראל דחקין לי, ואף על גב דיעביד ניסא, לא יעביד באתר דא, אלא כד אתחקק, אתחקק בעפרא, ולא במיא. דכתיב (שמות ד׳:ג׳) ׳וישליכהו ארצה ויהי לנחש׳. וצור בדא אתחקק, במיא, במרה, וכבר עבד ניסא. טב דאעביד בהאי, דאתעביד נסא אחרא. מיד ׳ויך את הסלע במטהו פעמים׳, אמר ליה קודשא בריך הוא, משה ׳יען לא האמנתם בי להקדישני׳, דחשבתון דלא יכיל נחש במים, ׳לכן לא תביאו׳. ׳ומטך אשר הכית בו את היאור׳ - כו' מאי טעמא משום דמחקק בניסין הוה ושמא קדישא עלאה רשימא ביה.

התרגום: אמר רבי אבא, מה ראה משה באותה שעה, שלא עשה בנחש? אלא ישראל היו דוחקים במשה, תנה לנו מים. נמלך משה ואמר, הקב"ה אמר לי לעמד בנחש, ואני רואה שאין גזרה לנחש במים, שאין יכלתו אלא בעפר, שכתוב (בראשית ג׳:י״ד) ׳ועפר תאכל כל ימי חייך׳ (בראשית ג, יד) - משמע שהעפר יאכל ויכלה כל ימיו, אבל במים לא. וישראל דוחקים בי, ואף על פי שיעשה נס, לא יעשה במקום הזה, אלא כאשר יחקק, יחקק בעפר ולא במים. שכתוב (שמות ד׳:ג׳) ׳וישליכהו ארצה ויהי לנחש׳ (שמות ד, ג) - וצור בזה נחקק, במים, במרה, וכבר עשה נס. טוב שיעשה בזה, מאשר יעשה נס אחר. מיד ׳ויך את הסלע במטהו פעמים׳ (במדבר כ, יא) - אמר לו הקב"ה, משה, ׳יען לא האמנתם בי להקדישני׳ (במדבר כ, יב) - שחשבתם שאין הנחש יכול במים, ׳לכן לא תביאו׳ - ׳ומטך אשר הכית בו את היאור׳ (שמות יז, ה) - וכו', מה טעם? משום שחקוק בנסים היה והשם הקדוש העליון רשום בו.

מן המפרשים

מקדש מלך: מן המקבילה בבשלח מאמר ל, א (סד.) נחש הא אתידע כתב הרב כי נחש הקדוש הוא יסוד דקטנות שהוא גי' שד"י ויונק מאחורים דאה"יה שהוא גי' מ"ד שד"י ומ"ד גימטריא נח"ש כד"א הצור תמים: פעלו פירוש מלכות נקרא צור וזה הפך ר' אבא ור"ש דלקמן…

רמ"ז: מן המקבילה בהקדמה מאמר יב, כח (ו:) - התאמה חלקית וביד המצרי חנית דא מטה האלקים. פירוש שלכן נקרא חנית שהוציא דם כבחנית שהוא בסוד המטה השמאלי הנקרא מטה האלקים כאמור:

הסולם: מן המקבילה בבשלח מאמר ל, א (סד.) ומטך אשר וגו' קח בידך והלכת: מהו הטעם. משום שחקוק בנסים היה, ושם הקדוש העליון היה רשום בו. בתחילה נהפך המטה לנחש. שה"ס יסוד דז"א דקטנות. כמו שלמדנו, דרך נחש עלי צור. נחש, הרי נודע שמעורר הצור,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: