ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 37: בשלח - ביאת עמלק על חלול השבת, ושני צדי המטה בהשלמת השם › פיסקה 7

המטה החקוק משני צדדיו - נטייתו לצד רחמים ודין ונחש עלי צור

זוהר חדש · בשלח - ביאת עמלק על חלול השבת, ושני צדי המטה בהשלמת השם · מאמר 37 · פיסקה 7

לשון הזוהר

׳וּמַטְךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר קַח בְּיָדְךָ וְהָלָכְתָּ׳ (שמות טז, ה). תַּנְיָא, אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, גָּלֵיף הֲוָה חוּטְרָא מִתְּרֵין סִטְרִין, בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא. חַד סִטְרָא דְרַחֲמֵי וְדִינָא בְּאַתְוָון גְּלִיפִין. וְחַד סְטַר דִּינָא בְּדִינָא, נָחָשׁ עֲלֵי צוּר. תָּא חֲזֵי, כְּתִיב ׳וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם׳ (שם יד, טז). מַאי וּנְטֵה. כְּלוֹמַר, וּנְטֵה בְּחַד גִּיסָא, דִּגְלִיפָא בְּרַחֲמֵי וְדִינָא. וּכְתִיב ׳וַיֵּט משֶׁה אֶת יָדוֹ׳, וְלָא כְתִיב ׳וַיִּשְׁלַח אֶת׳ יָדוֹ, כְּלוֹמַר, אַסְטֵי מֵחַד גִּיסָא. וְאִי תֵימָא, דְּגָלֵיף הֲוָה מִקַּדְמַת דְּנָא נָחָשׁ עֲלֵי צוּר. אֶלָּא בְּאַסְנָא אִתְגְּלֵיף דִּכְתִיב ׳וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ׳ (שם ד, ג). בְּהַהִיא שַׁעֲתָא אִתְגְּלֵיף נָחָשׁ עֲלֵי צוּר.

תרגום

׳וּמַטְךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר קַח בְּיָדְךָ וְהָלָכְתָּ׳ (שמות יז, ה) - שָׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, חָקוּק הָיָה הַמַּטֶּה מִשְּׁנֵי צְדָדִים, בַּשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ. צַד אֶחָד שֶׁל רַחֲמִים וָדִין בְּאוֹתִיּוֹת חֲקוּקוֹת. וְצַד אֶחָד שֶׁל דִּין בְּדִין, נָחָשׁ עֲלֵי צוּר. בֹּא וּרְאֵה, כָּתוּב ׳וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם׳ (שם יד, טז) - מַהוּ וּנְטֵה. כְּלוֹמַר, וּנְטֵה לְצַד אֶחָד, שֶׁחָקוּק בְּרַחֲמִים וָדִין. וְכָתוּב ׳וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ׳, וְלֹא כָתוּב ׳וַיִּשְׁלַח אֶת׳ יָדוֹ, כְּלוֹמַר, הִטָּה מִצַּד אֶחָד. וְאִם תֹּאמַר, שֶׁחָקוּק הָיָה מִקֹּדֶם לָכֵן נָחָשׁ עֲלֵי צוּר. אֶלָּא בַּסְּנֶה נֶחְקַק, שֶׁכָּתוּב ׳וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ׳ (שם ד, ג) - בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נֶחְקַק נָחָשׁ עֲלֵי צוּר.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ׳ומטך אשר הכית בו את היאר קח בידך והלכת׳ (שמות טז, ה). תניא, אמר רבי יוסי, גליף הוה חוטרא מתרין סטרין, בשמא קדישא. חד סטרא דרחמי ודינא באתוון גליפין. וחד סטר דינא בדינא, נחש עלי צור. תא חזי, כתיב ׳ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים׳ (שם יד, טז). מאי ונטה. כלומר, ונטה בחד גיסא, דגליפא ברחמי ודינא. וכתיב ׳ויט משה את ידו׳, ולא כתיב ׳וישלח את׳ ידו, כלומר, אסטי מחד גיסא. ואי תימא, דגליף הוה מקדמת דנא נחש עלי צור. אלא באסנא אתגליף דכתיב ׳וישלכהו ארצה ויהי לנחש׳ (שם ד, ג). בההיא שעתא אתגליף נחש עלי צור.

התרגום: ׳ומטך אשר הכית בו את היאר קח בידך והלכת׳ (שמות יז, ה) - שנינו, אמר רבי יוסי, חקוק היה המטה משני צדדים, בשם הקדוש. צד אחד של רחמים ודין באותיות חקוקות. וצד אחד של דין בדין, נחש עלי צור. בא וראה, כתוב ׳ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים׳ (שם יד, טז) - מהו ונטה. כלומר, ונטה לצד אחד, שחקוק ברחמים ודין. וכתוב ׳ויט משה את ידו׳, ולא כתוב ׳וישלח את׳ ידו, כלומר, הטה מצד אחד. ואם תאמר, שחקוק היה מקדם לכן נחש עלי צור. אלא בסנה נחקק, שכתוב ׳וישלכהו ארצה ויהי לנחש׳ (שם ד, ג) - באותה שעה נחקק נחש עלי צור.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: