ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 36: וישב בהמשכו - שמירת השבת הסוגרת את פרצת מכירת הצדיק וקץ הגלות › פיסקה 9

חרב נקמת ברית בשלשה גונים - שבעים שנות גלות ות"כ שנות בית שני

זוהר חדש · וישב בהמשכו - שמירת השבת הסוגרת את פרצת מכירת הצדיק וקץ הגלות · מאמר 36 · פיסקה 9

לשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, כְּדֵין אִתְעָרַת הַהִיא ׳חֶרֶב נוֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית׳, עַל דְּלָא נָטְרוּ הַהוּא בְּרִית קַדִּישָׁא, בִּתְלַת גְּוָונִין. חַד בְּרָזָא דְּצַדִּיק דְּזַבִּינוּ, דְּאָחֵיד בֵּיהּ, וּנְטַר לֵיהּ, וּבְגִינֵיהּ אִקְרֵי צַדִּיק. וְחַד, דִּכְתִיב ׳וּבְשַׂר קֹדֶשׁ יַעַבְרוּ מֵעָלָיִךְ׳ (שם יז). וְחַד בָּרָזָא דְּשַׁבָּת דְּחִלְּלוּ, וְכֹלָּא בְּחַד אֲתַר אִיהוּ. וּכְדֵין ׳עַל שְׁלשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל׳, אִתְגְּזַר עֲלַיְהוּ לְמֶהֱוֵי שִׁבְעִין שְׁנִין לְבַר מֵאַרְעָא קַדִּישָׁא, עֲשָׂרָה לְכָל יוֹמָא. וּלְסוֹף שִׁבְעִין שְׁנִין, אַפֵּיק לוֹ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִתַּמָּן, וַאֲתוֹ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְאִתְקַיַּים בֵּית שְׁנֵי ת"כ שְׁנִין, עַל חֵילָא דְאוֹרַיְיתָא, דַּהֲווֹ מִתְעַסְּקִין בָּהּ, בְּאִינוּן פְּקוּדִין קַדִּישִׁין כִּדְקָא חָזֵי.

תרגום

בֹּא וּרְאֵה, אָז נִתְעוֹרְרָה אוֹתָהּ ׳חֶרֶב נוֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית׳ (ויקרא כו, כה) - עַל שֶׁלֹּא שָׁמְרוּ אֶת אוֹתָהּ בְּרִית קְדוֹשָׁה, בִּשְׁלֹשָׁה גְּוָנִים. אֶחָד בְּרָז הַצַּדִּיק שֶׁמְּכָרוּ, שֶׁאָחוּז בּוֹ, וְשָׁמַר אוֹתוֹ, וּבִגְלָלוֹ נִקְרָא צַדִּיק. וְאֶחָד, שֶׁכָּתוּב ׳וּבְשַׂר קֹדֶשׁ יַעַבְרוּ מֵעָלָיִךְ׳ (שם יז) - וְאֶחָד בְּרָז הַשַּׁבָּת שֶׁחִלְּלוּ, וְהַכֹּל בְּמָקוֹם אֶחָד הוּא. וְאָז ׳עַל שְׁלשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל׳ (עמוס ב, ו) - נִגְזַר עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת שִׁבְעִים שָׁנָה מִחוּץ לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, עֲשָׂרָה לְכָל יוֹם. וּבְסוֹף שִׁבְעִים שָׁנָה, הוֹצִיא אוֹתוֹ הַקב"ה מִשָּׁם, וּבָאוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְנִתְקַיֵּם בַּיִת שֵׁנִי ת"כ שָׁנִים, עַל כֹּחַ הַתּוֹרָה, שֶׁהָיוּ עוֹסְקִים בָּהּ, בְּאוֹתָן מִצְווֹת קְדוֹשׁוֹת כָּרָאוּי.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תא חזי, כדין אתערת ההיא ׳חרב נוקמת נקם ברית׳, על דלא נטרו ההוא ברית קדישא, בתלת גוונין. חד ברזא דצדיק דזבינו, דאחיד ביה, ונטר ליה, ובגיניה אקרי צדיק. וחד, דכתיב ׳ובשר קדש יעברו מעליך׳ (שם יז). וחד ברזא דשבת דחללו, וכלא בחד אתר איהו. וכדין ׳על שלשה פשעי ישראל׳, אתגזר עליהו למהוי שבעין שנין לבר מארעא קדישא, עשרה לכל יומא. ולסוף שבעין שנין, אפיק לו קודשא בריך הוא מתמן, ואתו לארץ ישראל. ואתקיים בית שני ת"כ שנין, על חילא דאורייתא, דהוו מתעסקין בה, באינון פקודין קדישין כדקא חזי.

התרגום: בא וראה, אז נתעוררה אותה ׳חרב נוקמת נקם ברית׳ (ויקרא כו, כה) - על שלא שמרו את אותה ברית קדושה, בשלשה גונים. אחד ברז הצדיק שמכרו, שאחוז בו, ושמר אותו, ובגללו נקרא צדיק. ואחד, שכתוב ׳ובשר קדש יעברו מעליך׳ (שם יז) - ואחד ברז השבת שחללו, והכל במקום אחד הוא. ואז ׳על שלשה פשעי ישראל׳ (עמוס ב, ו) - נגזר עליהם להיות שבעים שנה מחוץ לארץ הקדושה, עשרה לכל יום. ובסוף שבעים שנה, הוציא אותו הקב"ה משם, ובאו לארץ ישראל. ונתקים בית שני ת"כ שנים, על כח התורה, שהיו עוסקים בה, באותן מצוות קדושות כראוי.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: