ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 33: ויצא - מקל יעקב בשבע הדרגות ואבן המקום שממנה נשתל העולם › פיסקה 20

האבן שממנה נשתל העולם - זויותיה בתהום רבה וראשה בקדש הקדשים

זוהר חדש · ויצא - מקל יעקב בשבע הדרגות ואבן המקום שממנה נשתל העולם · מאמר 33 · פיסקה 20

לשון הזוהר

אָמַר רִבִּי זֵירָא, הַאי דְּמַר דְּהֲוָה בָּכֵי, מַאי חָזָא. אֲמַר, אַרְכַּבְתָּא תְּבִירָא סַגִּיאָה דְּכָל עָלְמָא, חָזֵינָא הַהוּא אַבְנָא יַקִּירָא קַדִּישָׁא, דְמִינָהּ אִשְׁתֵּיל עָלְמָא. וְהַהוּא אַבְנָא הֲוָה, דְּשַׁוֵּי יַעֲקֹב רֵישֵׁיהּ עֲלָהּ. וְכִי אַבְנָא דְּמִינָהּ אִשְׁתֵּיל כָּל עָלְמָא, וַהֲוָה רֵישֵׁיהּ מְשַׁקְעָא בִּתְהוֹמָא רַבָּא, הֵיךְ יָכוֹל יַעֲקֹב לְנַעְנְעָה לָהּ. אֶלָּא הַהוּא אַבְנָא, זִוְיָיתֵיהּ מְשַׁקְעָן בִּתְהוֹמָא רַבָּא, וְרֵישֵׁיהּ אִתְמַגּוֹס בְּבֵי מַקְדְּשָׁא, וַעֲלָהּ קֹדֶשׁ קוּדְשִׁין, וּשְׁכִינְתָּא יְקָרָא עִילָּאָה עֲלָהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית מ״ט:כ״ד) ׳מִשָּׁם רוֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל׳. וּשְׁמָא קַדִּישָׁא דְמַלְכָּא עִילָּאָה הֲוָה גָּלִיף עֲלָהּ.

תרגום

אָמַר רַבִּי זֵירָא, זֶה שֶׁהָיָה הָאָדוֹן בּוֹכֶה, מָה רָאָה? אָמַר, שֶׁבֶר גָּדוֹל שֶׁל כָּל הָעוֹלָם, רָאִיתִי אֶת אוֹתָהּ הָאֶבֶן הַיְקָרָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁמִּמֶּנָּה נִשְׁתַּל הָעוֹלָם. וְאוֹתָהּ הָאֶבֶן הָיְתָה, שֶׁשָּׂם יַעֲקֹב רֹאשׁוֹ עָלֶיהָ. וְכִי הָאֶבֶן שֶׁמִּמֶּנָּה נִשְׁתַּל כָּל הָעוֹלָם, וְהָיָה רֹאשָׁהּ שָׁקוּעַ בַּתְּהוֹם הָרַבָּה, אֵיךְ יָכוֹל יַעֲקֹב לְהָנִיעַ אוֹתָהּ? אֶלָּא אוֹתָהּ הָאֶבֶן, זָוִיּוֹתֶיהָ שְׁקוּעוֹת בַּתְּהוֹם הָרַבָּה, וְרֹאשָׁהּ מוּצָב בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וְעָלֶיהָ קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, וְהַשְּׁכִינָה, הַכָּבוֹד הָעֶלְיוֹן, עָלֶיהָ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, (בראשית מ״ט:כ״ד) ׳מִשָּׁם רוֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל׳ (בראשית מט, כד) - וְהַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן הָיָה חָקוּק עָלֶיהָ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר רבי זירא, האי דמר דהוה בכי, מאי חזא. אמר, ארכבתא תבירא סגיאה דכל עלמא, חזינא ההוא אבנא יקירא קדישא, דמינה אשתיל עלמא. וההוא אבנא הוה, דשוי יעקב רישיה עלה. וכי אבנא דמינה אשתיל כל עלמא, והוה רישיה משקעא בתהומא רבא, היך יכול יעקב לנענעה לה. אלא ההוא אבנא, זוייתיה משקען בתהומא רבא, ורישיה אתמגוס בבי מקדשא, ועלה קדש קודשין, ושכינתא יקרא עילאה עלה. הדא הוא דכתיב, (בראשית מ״ט:כ״ד) ׳משם רועה אבן ישראל׳. ושמא קדישא דמלכא עילאה הוה גליף עלה.

התרגום: אמר רבי זירא, זה שהיה האדון בוכה, מה ראה? אמר, שבר גדול של כל העולם, ראיתי את אותה האבן היקרה הקדושה, שממנה נשתל העולם. ואותה האבן היתה, ששם יעקב ראשו עליה. וכי האבן שממנה נשתל כל העולם, והיה ראשה שקוע בתהום הרבה, איך יכול יעקב להניע אותה? אלא אותה האבן, זויותיה שקועות בתהום הרבה, וראשה מוצב בבית המקדש, ועליה קדש הקדשים, והשכינה, הכבוד העליון, עליה. זהו שכתוב, (בראשית מ״ט:כ״ד) ׳משם רועה אבן ישראל׳ (בראשית מט, כד) - והשם הקדוש של המלך העליון היה חקוק עליה.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: