מעשה ברבי אלעזר בן ערך הבוכה - ׳אבן אבן׳ וזלזול העמים בה
זוהר חדש · ויצא - מקל יעקב בשבע הדרגות ואבן המקום שממנה נשתל העולם · מאמר 33 · פיסקה 18
לשון הזוהר
רַבִּי זֵירָא עָאל קַמֵּי רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ, אַשְׁכְּחֵיהּ דְּהֲוָה יָתִיב, וְעֵינוֹי נָבְעִין מַיָּא, וַהֲוָה מַרְחֵישׁ בְּשִׂפְוָותֵיהּ וּבָכֵי, חָזַר לַאֲחוֹרוֹי רַבִּי זֵירָא. אֲמַר לְשַׁמָּשֵׁיהּ, מַאי הַאי דְּיָתֵיב מַר וּבָכֵי, אֲמַר תְּרֵי זִמְנֵי עַיְילִינָא לְקָרְבָא גַבּוֹי, וְלָא יָכֵילְנָא. עַד דַּהֲווֹ יָתְבֵי, חָמוֹן לֵיהּ דְּעָאל לְאִדְּרֵיהּ, עַד דְּנָחַת, הֲוָה קָלֵיהּ אָזֵיל בְּבֵיתָא וּבָכֵי. שְׁמַע דְּהֲוָה אֲמַר, אַבְנָא אַבְנָא, אַבְנָא קַדִּישָׁא עִילָּאָה עַל כָּל עָלְמָא, בִּקְדוּשָּׁתָא דְּמָארָךְ, זְמִינֵי בְּנֵי עֲמָמַיָא לְאִתְזַלְזְלָא בָּךְ, וּלְאוֹתָבָא גּוֹלְמֵי מְסָאֲבִין עֲלָךְ, לְסָאֲבָא אַתְרָךְ קַדִּישָׁא, וְכָל מְסָאֲבִין יִקְרְבוּן בָּךְ, וַוי לְעָלְמָא בְּהַהוּא זִמְנָא.
תרגום
רַבִּי זֵירָא נִכְנַס לִפְנֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ, מָצָא אוֹתוֹ יוֹשֵׁב וְעֵינָיו נוֹבְעוֹת מַיִם, וְהָיָה מְרַחֵשׁ בִּשְׂפָתָיו וּבוֹכֶה. חָזַר לַאֲחוֹרָיו רַבִּי זֵירָא. אָמַר לְשַׁמָּשׁוֹ, מָה זֶּה שֶׁיּוֹשֵׁב הָאָדוֹן וּבוֹכֶה? אָמַר, שְׁתֵּי פְּעָמִים נִכְנַסְתִּי לְהִתְקָרֵב אֵלָיו וְלֹא יָכֹלְתִּי. עַד שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים, רָאוּ אוֹתוֹ שֶׁנִּכְנַס לְחַדְרוֹ, עַד שֶׁיָּרַד, הָיָה קוֹלוֹ הוֹלֵךְ בַּבַּיִת וּבוֹכֶה. שָׁמַע שֶׁהָיָה אוֹמֵר, אֶבֶן אֶבֶן, אֶבֶן קְדוֹשָׁה עֶלְיוֹנָה עַל כָּל הָעוֹלָם, בִּקְדֻשַּׁת אֲדוֹנֵךְ, עֲתִידִים בְּנֵי הָעַמִּים לְזַלְזֵל בָּךְ, וּלְהוֹשִׁיב גּוּפוֹת טְמֵאִים עָלַיִךְ, לְטַמֵּא אֶת מְקוֹמֵךְ הַקָּדוֹשׁ, וְכָל טְמֵאִים יִקְרְבוּ בָּךְ. אוֹי לָעוֹלָם בְּאוֹתוֹ זְמַן.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: רבי זירא עאל קמי רבי אלעזר בן ערך, אשכחיה דהוה יתיב, ועינוי נבעין מיא, והוה מרחיש בשפוותיה ובכי, חזר לאחורוי רבי זירא. אמר לשמשיה, מאי האי דיתיב מר ובכי, אמר תרי זמני עיילינא לקרבא גבוי, ולא יכילנא. עד דהוו יתבי, חמון ליה דעאל לאדריה, עד דנחת, הוה קליה אזיל בביתא ובכי. שמע דהוה אמר, אבנא אבנא, אבנא קדישא עילאה על כל עלמא, בקדושתא דמארך, זמיני בני עממיא לאתזלזלא בך, ולאותבא גולמי מסאבין עלך, לסאבא אתרך קדישא, וכל מסאבין יקרבון בך, ווי לעלמא בההוא זמנא.
התרגום: רבי זירא נכנס לפני רבי אלעזר בן ערך, מצא אותו יושב ועיניו נובעות מים, והיה מרחש בשפתיו ובוכה. חזר לאחוריו רבי זירא. אמר לשמשו, מה זה שיושב האדון ובוכה? אמר, שתי פעמים נכנסתי להתקרב אליו ולא יכלתי. עד שהיו יושבים, ראו אותו שנכנס לחדרו, עד שירד, היה קולו הולך בבית ובוכה. שמע שהיה אומר, אבן אבן, אבן קדושה עליונה על כל העולם, בקדשת אדונך, עתידים בני העמים לזלזל בך, ולהושיב גופות טמאים עליך, לטמא את מקומך הקדוש, וכל טמאים יקרבו בך. אוי לעולם באותו זמן.
לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: