חידת הכסא העומד על שלשה בלא אחד - ׳אבן מאסו הבונים׳ זה דוד
זוהר חדש · מדרש הנעלם לך לך בהמשכו - ששים אותיות קריאת שמע ולבוש הנשמה באור העליון · מאמר 29 · פיסקה 4
לשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ ר' דּוֹסְתָּאי, יָאוֹת אַנְתְּ יַתִּיר מִנִּי, לְמֵיזַל לְמֶחֱמֵי סְבַר אַפֵּי יוֹמִין. אֲזָלוּ, כַּד מָטוֹ לְגַבֵּיהּ וְחָמָא לוֹן, אֲמַר לְשַׁמָּשֵׁיהּ זִיל וְאֵימָא לוֹן, דְּכוּרְסְיָיא דִּתְלַת קָיְימָא מַאי הִיא בְּלָא חָד. שָׁמַע רַבִּי דוֹסְתָּאי, אִסְתַּכֵּל בְּנַפְשֵׁיהּ מִילְּתָא, וַאֲמַר לְשַׁמָּשָׁא זִיל וְאֵימָא לֵיהּ לְמַר, דְּלָאו לְמַגָּנָא אֲמַר דָּוִד, (תהילים קי״ח:כ״ב) ׳אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה׳, דָּא דָוִד מַלְכָּא דְּאִיהוּ רְבִיעָאָה. אֲזַל שַׁמָּשֵׁיהּ וְאָמַר לֵיהּ הַאי מִילְּתָא. אָמַר לֵיהּ מֵימַר שַׁפִּיר קָאֲמַרְתְּ, אֶלָּא זִיל וְאֵימָא לֵיהּ, אָן גָּעֲלוּ בֵּיהּ בְּדָוִד, דַּאֲמַר ׳אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים׳. אָמַר לֵיהּ לְר' חַגַּי, שָׁמַעְתְּ בְּהַאי מִילְּתָא פִתְגָּם, אָמַר לֵיהּ תְּלַת עִנְיָינֵי שְׁמָעִית, חַד הוּא דְרָשָׁא, אָמַר לֵיהּ לָאו לִדְרָשָׁא קָא אָתֵינָא הָכָא. דְּעוֹבָדָא דְּיִשַּׁי וּבְנוֹי שְׁמַעֲנָא, אֲבָל עִיקָּרָא דְמִלְּתָא אִי שָׁמַעְתְּ, אֵימָא.
תרגום
אָמַר לוֹ רַבִּי דּוֹסְתָּאי, רָאוּי אַתָּה יוֹתֵר מִמֶּנִּי לָלֶכֶת לִרְאוֹת סְבַר אַפֵּי יוֹמִין. הָלְכוּ. כְּשֶׁהִגִּיעוּ אֵלָיו וְרָאָה אוֹתָם, אָמַר לְשַׁמָּשׁוֹ, לֵךְ וֶאֱמֹר לָהֶם, כִּסֵּא שֶׁעַל שְׁלֹשָׁה עוֹמֵד, מַה הוּא בְּלֹא אֶחָד. שָׁמַע רַבִּי דּוֹסְתָּאי, הִסְתַּכֵּל בְּעַצְמוֹ בַּדָּבָר, וְאָמַר לַשַּׁמָּשׁ, לֵךְ וֶאֱמֹר לוֹ לְמָר, שֶׁלֹּא לְחִנָּם אָמַר דָּוִד, (תהילים קי״ח:כ״ב) ׳אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה׳ (תהלים קיח, כב) - זֶה דָּוִד הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא הָרְבִיעִי. הָלַךְ שַׁמָּשׁוֹ וְאָמַר לוֹ דָּבָר זֶה. אָמַר לוֹ, לוֹמַר, יָפֶה אָמַרְתָּ, אֶלָּא לֵךְ וֶאֱמֹר לוֹ, הֵיכָן מָאֲסוּ בּוֹ בְּדָוִד, שֶׁאָמַר ׳אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים׳. אָמַר לוֹ לְרַבִּי חַגַּי, שָׁמַעְתָּ בְּדָבָר זֶה פִּתְגָּם. אָמַר לוֹ, שְׁלֹשָׁה עִנְיָנִים שָׁמַעְתִּי, אֶחָד הוּא דְּרָשָׁה. אָמַר לוֹ, לֹא לִדְרָשָׁה בָּאתִי לְכָאן, שֶׁמַּעֲשֵׂה יִשַׁי וּבָנָיו שָׁמַעְנוּ, אֲבָל עִקָּרוֹ שֶׁל דָּבָר, אִם שָׁמַעְתָּ, אֱמֹר.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר ליה ר' דוסתאי, יאות אנת יתיר מני, למיזל למחמי סבר אפי יומין. אזלו, כד מטו לגביה וחמא לון, אמר לשמשיה זיל ואימא לון, דכורסייא דתלת קיימא מאי היא בלא חד. שמע רבי דוסתאי, אסתכל בנפשיה מילתא, ואמר לשמשא זיל ואימא ליה למר, דלאו למגנא אמר דוד, (תהילים קי״ח:כ״ב) ׳אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׳, דא דוד מלכא דאיהו רביעאה. אזל שמשיה ואמר ליה האי מילתא. אמר ליה מימר שפיר קאמרת, אלא זיל ואימא ליה, אן געלו ביה בדוד, דאמר ׳אבן מאסו הבונים׳. אמר ליה לר' חגי, שמעת בהאי מילתא פתגם, אמר ליה תלת ענייני שמעית, חד הוא דרשא, אמר ליה לאו לדרשא קא אתינא הכא. דעובדא דישי ובנוי שמענא, אבל עיקרא דמלתא אי שמעת, אימא.
התרגום: אמר לו רבי דוסתאי, ראוי אתה יותר ממני ללכת לראות סבר אפי יומין. הלכו. כשהגיעו אליו וראה אותם, אמר לשמשו, לך ואמר להם, כסא שעל שלשה עומד, מה הוא בלא אחד. שמע רבי דוסתאי, הסתכל בעצמו בדבר, ואמר לשמש, לך ואמר לו למר, שלא לחנם אמר דוד, (תהילים קי״ח:כ״ב) ׳אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׳ (תהלים קיח, כב) - זה דוד המלך שהוא הרביעי. הלך שמשו ואמר לו דבר זה. אמר לו, לומר, יפה אמרת, אלא לך ואמר לו, היכן מאסו בו בדוד, שאמר ׳אבן מאסו הבונים׳. אמר לו לרבי חגי, שמעת בדבר זה פתגם. אמר לו, שלשה ענינים שמעתי, אחד הוא דרשה. אמר לו, לא לדרשה באתי לכאן, שמעשה ישי ובניו שמענו, אבל עקרו של דבר, אם שמעת, אמר.
מן המפרשים
הסולם: מן המקבילה בלך לך מאמר כז, י (פט:) אזלו, כד מטון וכו': הלכו. כאשר הגיעו אצלו, אצל ר' אלעזר, ראה אותם יושבים על יד השער. אמר להמשמש שלו, לך ואמור להם, כסא הזה של שלשה עמודים, מה הם כל אחד ואחד מהם. אמרו לו לך ואמור לאדוננו, שלא…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: