יציאת נשמתם בשעת הלמוד - ודחית המלאכים שנשמת רבי אלעזר העבירתם
זוהר חדש · מדרש הנעלם לך לך בהמשכו - ששים אותיות קריאת שמע ולבוש הנשמה באור העליון · מאמר 29 · פיסקה 11
לשון הזוהר
אוֹלִיף לְהוֹ, נָפַק נִשְׁמַתְהוֹן מִנַּיְיהוּ, וְחָמוֹ מַה דְּחָמוֹ, וְאִיתְעָרוּ. אֲמַר חַד לְחַד, לָא נֵיתֵיב כָּאן, לֵית אֲנַן חַזְיָין לְהַאי. מַאן דְּאִיהוּ מַלְאָכָא עִילָּאָה, לֶהֱוֵי בְּהַאי יְקָר. מַאי הֲוָה דַעְתַּיְיהוּ. חָזוֹ דְּמַלְאָכַיָיא דַּחְיָין לְהוֹ לְבַר, וְאִצְטְעָרוּ, עַד דְחָמוֹ מַאי דְּחָמוֹ, וְנִשְׁמָתֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר אַעֲבַר לְהוֹ, וְאִשְׁתְּזֵיבוּ.
תרגום
לִמֵּד אוֹתָם, יָצְאָה נִשְׁמָתָם מֵהֶם, וְרָאוּ מַה שֶּׁרָאוּ, וְהִתְעוֹרְרוּ. אָמַר זֶה לָזֶה, לֹא נֵשֵׁב כָּאן, אֵין אָנוּ רְאוּיִים לָזֶה. מִי שֶׁהוּא מַלְאָךְ עֶלְיוֹן, יִהְיֶה בַּכָּבוֹד הַזֶּה. מָה הָיְתָה דַּעְתָּם. רָאוּ שֶׁהַמַּלְאָכִים דּוֹחִים אוֹתָם לַחוּץ, וְנִצְטַעֲרוּ, עַד שֶׁרָאוּ מַה שֶּׁרָאוּ, וְנִשְׁמָתוֹ שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר הֶעֱבִירָה אוֹתָם, וְנִצְּלוּ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אוליף להו, נפק נשמתהון מנייהו, וחמו מה דחמו, ואיתערו. אמר חד לחד, לא ניתיב כאן, לית אנן חזיין להאי. מאן דאיהו מלאכא עילאה, להוי בהאי יקר. מאי הוה דעתייהו. חזו דמלאכייא דחיין להו לבר, ואצטערו, עד דחמו מאי דחמו, ונשמתיה דרבי אלעזר אעבר להו, ואשתזיבו.
התרגום: למד אותם, יצאה נשמתם מהם, וראו מה שראו, והתעוררו. אמר זה לזה, לא נשב כאן, אין אנו ראויים לזה. מי שהוא מלאך עליון, יהיה בכבוד הזה. מה היתה דעתם. ראו שהמלאכים דוחים אותם לחוץ, ונצטערו, עד שראו מה שראו, ונשמתו של רבי אלעזר העבירה אותם, ונצלו.