ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 27: מדרש הנעלם לך לך - תשובת אחרית הימים, והנשמה היורדת לגוף ולוט יצר הרע › פיסקה 18

טעם משה שלא קבל את המלאך - שאין ביד מלאך סליחה ומחילה

זוהר חדש · מדרש הנעלם לך לך - תשובת אחרית הימים, והנשמה היורדת לגוף ולוט יצר הרע · מאמר 27 · פיסקה 18

לשון הזוהר

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, מַאי הֲוָה דַעְתֵּיהּ דְּמשֶׁה דְּלָא קַבֵּיל לֵיהּ לְמַלְאָכָא. אֶלָּא, אֲמַר משֶׁה יְדַעְנָא בְּהוֹן בְּיִשְׂרָאֵל, דְּאִינוּן חַיָּיבַיָא וּקְשֵׁי קְדַל, אִלְמָלֵי יִתְמַסְּרוּן לְמַלְאָכָא, וְכָל שֶׁכֵּן לְמִי שֶׁהוּא מִדַּת הַדִּין, לֹא יִשְׁתַּיֵּיר מִשּׂנְאֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל שָׂרִיד וּפָלִיט. דְּאָמַר רִבִּי יְהוּדָה, בְּכָל מָקוֹם ה' מִדַּת רַחֲמִים. אָמַר משֶׁה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה אָמַרְתָּ שֶׁמָּצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ. ׳וְעַתָּה אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ׳ (שם לד) ׳יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי בְּקִרְבֵּנוּ׳ דְּהוּא מִדַּת רַחֲמִים. אָמַר לֵיהּ לָמָּה. אָמַר לֵיהּ כִּי עַם ׳קְשֵׁה עֹרֶף הוּא וְסָלַחְתָּ׳. יִשְׂרָאֵל סַרְבָנִין טַרְחָנִין הֵם, כֵּיוָן שֶׁחוֹטְאִים יֵשׁ בְּיַד הַמַּלְאָךְ לַעֲשׂוֹת דִּין, וְלֹא לַעֲשׂוֹת סְלִיחָה וּמְחִילָה. אֲבָל אַתָּה רַחוּם וְחַנּוּן, הַיְכוֹלֶת וְהַכֹּחַ בְךָ, וְרַחֲמֶיךָ רַבִּים, ׳וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ׳. מַה שֶּׁאֵין רְשׁוּת לְשׁוּם מַלְאָךְ לַעֲשׂוֹת כֵּן.

תרגום

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, מַה הָיְתָה דַּעְתּוֹ שֶׁל מֹשֶׁה שֶׁלֹּא קִבֵּל לוֹ אֶת הַמַּלְאָךְ. אֶלָּא, אָמַר מֹשֶׁה יָדַעְתִּי בָּהֶם בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם חַיָּבִים וּקְשֵׁי עֹרֶף, אִלְמָלֵי יִמָּסְרוּ לַמַּלְאָךְ, וְכָל שֶׁכֵּן לְמִי שֶׁהוּא מִדַּת הַדִּין, לֹא יִשָּׁאֵר מִשּׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שָׂרִיד וּפָלִיט. שֶׁאָמַר רִבִּי יְהוּדָה, בְּכָל מָקוֹם ה' מִדַּת רַחֲמִים. אָמַר משֶׁה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה אָמַרְתָּ שֶׁמָּצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ. ׳וְעַתָּה אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ׳ (שם לד) - ׳יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי בְּקִרְבֵּנוּ׳ - שֶׁהוּא מִדַּת רַחֲמִים. אָמַר לֵיהּ לָמָּה. אָמַר לֵיהּ כִּי עַם ׳קְשֵׁה עֹרֶף הוּא וְסָלַחְתָּ׳ (שמות לד, ט) - יִשְׂרָאֵל סַרְבָנִין טַרְחָנִין הֵם, כֵּיוָן שֶׁחוֹטְאִים יֵשׁ בְּיַד הַמַּלְאָךְ לַעֲשׂוֹת דִּין, וְלֹא לַעֲשׂוֹת סְלִיחָה וּמְחִילָה. אֲבָל אַתָּה רַחוּם וְחַנּוּן, הַיְכוֹלֶת וְהַכֹּחַ בְךָ, וְרַחֲמֶיךָ רַבִּים, ׳וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ׳ - מַה שֶּׁאֵין רְשׁוּת לְשׁוּם מַלְאָךְ לַעֲשׂוֹת כֵּן.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר רבי יהודה, מאי הוה דעתיה דמשה דלא קביל ליה למלאכא. אלא, אמר משה ידענא בהון בישראל, דאינון חייביא וקשי קדל, אלמלי יתמסרון למלאכא, וכל שכן למי שהוא מדת הדין, לא ישתייר משנאיהון דישראל שריד ופליט. דאמר רבי יהודה, בכל מקום ה' מדת רחמים. אמר משה, רבונו של עולם, אתה אמרת שמצאתי חן בעיניך. ׳ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך׳ (שם לד) ׳ילך נא אדני בקרבנו׳ דהוא מדת רחמים. אמר ליה למה. אמר ליה כי עם ׳קשה ערף הוא וסלחת׳. ישראל סרבנין טרחנין הם, כיון שחוטאים יש ביד המלאך לעשות דין, ולא לעשות סליחה ומחילה. אבל אתה רחום וחנון, היכולת והכח בך, ורחמיך רבים, ׳וסלחת לעוננו ולחטאתנו ונחלתנו׳. מה שאין רשות לשום מלאך לעשות כן.

התרגום: אמר רבי יהודה, מה היתה דעתו של משה שלא קבל לו את המלאך. אלא, אמר משה ידעתי בהם בישראל, שהם חיבים וקשי ערף, אלמלי ימסרו למלאך, וכל שכן למי שהוא מדת הדין, לא ישאר משונאיהם של ישראל שריד ופליט. שאמר רבי יהודה, בכל מקום ה' מדת רחמים. אמר משה, רבונו של עולם, אתה אמרת שמצאתי חן בעיניך. ׳ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך׳ (שם לד) - ׳ילך נא אדני בקרבנו׳ - שהוא מדת רחמים. אמר ליה למה. אמר ליה כי עם ׳קשה ערף הוא וסלחת׳ (שמות לד, ט) - ישראל סרבנין טרחנין הם, כיון שחוטאים יש ביד המלאך לעשות דין, ולא לעשות סליחה ומחילה. אבל אתה רחום וחנון, היכולת והכח בך, ורחמיך רבים, ׳וסלחת לעוננו ולחטאתנו ונחלתנו׳ - מה שאין רשות לשום מלאך לעשות כן.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים